אברהם לבנוני

בן רבקה וישראל, נולד בשנת 1911 בעיר וילקובישקי, ליטא למשפחת עמלים. סיים בית-ספר יסודי עברי ולמד בגימנסיה עברית. מטעמים חומריים נאלץ להפסיק את לימודיו ועבד כמחסנאי ומנהל-חשבונות במחסן-עצים גדול. אברהם הצטרף למפלגה הציונית-הסוציאליסטית, שנקראה בליטא "סירקין געזעלשאפט" והפעולה התרבותית תפסה מקום נכבד בתוכניתה. אברהם פעל בכל תחומי העבודה הציונית-הסוציאליסטית של הסניף. כשנתחדשה פעולת "החלוץ" בליטא התמסר לפעולה בסניף המקומי למען קיבוץ-ההכשרה ועלה ארצה בשנת 1933. כחבר הגרעין להתיישבות עבד עבודת-שכיר בנס ציונה, ומשהתנחלו בקיבוץ דפנה התמסר במיוחד לגידול ירקות, ולמרות חולשתו הגופנית ומכאובי רגליו נשא באחריות ובחובה העיקרית לענף משקי זה וחינך והכשיר בו חברים חדשים לגננים מנוסים.

בחיים החברתיים של הקיבוץ היה נושא טוהר הרעיון הקיבוצי ושקד על יצירת אווירה של אחווה ותרבות. מוכן היה לבוא לעזרת הזולת עד כדי מסירות-נפש והוסיף לעבוד על אף מכאוביו ("אין לי פנאי לחלות" - היה אומר). בתקופת חיפושי נשק בקיבוצים באו שוטרים בריטיים וערביים לחפש במחסני דפנה תבואה "בלתי-חוקית" (מעל לשיעור הקצוב בחוק), וכשמצאו השוטרים נשק וניסו להחרימו, התקומם נגדם אברהם ומנע את החרמת נשק ההגנה. בתגרות עם הערבים שקדמו למלחמת-העצמאות ובמלחמה עצמה השתתף בהגנת המקום כבן נאמן למשפחת-הקיבוץ הגדולה ואב אוהב למשפחתו הקטנה. אחרי הכרזת ההפוגה הראשונה, כשלהלכה פסקה כל פעולה צבאית, פתחו הסורים בהפגזת המקום ואברהם נכנס עם חבריו למקלט. בראותו אוטובוס מלא נוסעים (חיילים ועולים חדשים) מתקרב לכניסת חצר המשק, מיהר ויצא מהמקלט להזהיר את הבאים מפני הסכנה, ובדרך נפגע ונהרג, ביום ה' בסיוון תש"ח (12.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בדפנה. 

השאיר אחריו אישה, בן ובת. 

ליום השנה הוציא קיבוץ דפנה קובץ לזכרו.