דוד סופר

בן שאול ויהודית. נולד ביום ט"ז באדר תש"ט (17.3.1949) בקיבוץ דפנה ולמד בבית-הספר "הר וגיא" שבקיבוץ. קשריו של דוד עם אביו לא היו רק קשרי אב ובן, כי בשנות בגרותו היה דוד חבר נאמן לאביו, שאהב אותו ללא גבול. הוא היה ממושמע והקפיד על כיבוד אב ואם. כאדם צנוע בהליכותיו ומתרחק מהתבלטות, היה מוכן לסבול כדי שלא יעורער האמון שנתנו חבריו בו. דוד גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1967 והוצב לחיל השריון. הוא היה חייל מעולה ומשמעת הלחימה שלו הייתה למופת, למרות שלא הקפיד על צחצוח ותספורת, כפי שנהוג בצבא. כבן קיבוץ טיפוסי ראה תמיד את מקומו בקו החזית והיה נוהג לומר: "צה"ל השקיע בי רבות ואני מרגיש שבכוחי להחזיר את ההשקעה".

כך אמר ובסופו של דבר גם קיים. בבואו הביתה לחופשה היה מרבה לקרוא בספר "חשופים בצריח", ששימש לו כספר-לימוד על מלחמת ששת הימים ועל אנשי השריון. הוא למד בספר פרקים מסויימים שראה בהם פרקי הדרכה. במכתבו האחרון כתב להוריו: "יקירי, אצלי הכל בסדר. אצלנו שקט ואל תדאגו. כל דאגתי נתונה רק לכם ולנעשה בבית". מפקדיו סיפרו על הפעולות הרבות שעשה בתנדבות. הוא נחשב בעיניהם כבר-מזל, כי יצא שלם ממטר טילים רבים שכוונו לטנק שלו. הוא פעל בשיטת לחימה שהייתה פרי נסיונו שלו. דוד היה מופת של צעיר אמיץ-לב, העומד יום יום חשוף בצריח הטנק מול האויב בקרבות אש קשים, ואין דבר מרתיע אותו. כאשר היה בא לחופשה הביתה ונפגש עם היקר לו מכל - המשפחה - היה חיוך גדול מבטא את אושרו. הוא לא סיפר דבר על עצמת הקרבות ועל הסכנות שעמד בהן. גם מכתבו האחרון עמד בסימן הרגעה. ביום י"ח בתמוז תש"ל (22.7.1970), נפל בעת הפגזת האויב בתעלה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בדפנה. מפקד היחידה כתב להורים השכולים במכתב תנחומים: "דוד שירת תחת פיקודי כשמונה חודשים. במשך תקופה זו ניתן היה לעמוד על מסירותו לתפקידו, כי היה דוד אהוד על מפקדיו וחבריו לתפקיד. דוד שירת במחלקת טנקים בתעסוקה מבצעית, תוך שמירה על גבולות מדינת ישראל". ליום השנה לנפלו יצאה לאור חוברת קטנה הנושאת את שמו ובה דברי האב על בנו הנאמן, דברי ידידים ומפקדים על האדם, המפקד והרע, ודברי חבריו לנשק. אביו הקדיש את תמורת עבודתו בשעות נוספות למלגה על שמו של דוד, הניתנת לחייל נכה מחיל השריון.