*חרושת דפנה לחברים שלום, לאור מספר מהלכים שנעשים במפעל בחודש האחרון חשבתי שנכון יהיה למסור אינפורמציה לציבור בצורה מסודרת התואמת את העובדות כפי שהן. המפעל סיים שנתיים טובות בהן הוא הצליח לעבור מהפסדים לרווח. מעבר זה התאפשר בעיקר עקב תוכנית התייעלות לרבות קיצוצי שכר משמעותיים, גידול בהזמנות וכמובן התחזקות שערי הדולר והאירו כולל שינוים ביחסים בין שני המטבעות הללו. אנו עומדים היום כמעט במחצית השנה ובימים אלו אנו מסיימים לקבל את ההזמנות העונתיות (מגפי ילדים ורכיבה חורף) ולצערנו צבר ההזמנות קטן משמעותית לעומת השנים הקודמות. יש לזכור כי תחום זה מהווה כ 50% מהכנסות הייצוא ולכן בחישוב שנתי הצפי שסך הכנסות הייצוא ירדו בכ- 25% לעומת הממוצעים שלנו בייצוא בשנים האחרונות. בנוסף לכך, המפעל בחולתה נסגר והשאיר חוב לחרושת דפנה שכרגע מכביד מאוד על תזרים המזומנים של המפעל. אנו כמובן פועלים לגבות את החוב אך להערכתנו הנושא ימשך לפחות עוד כמה חודשים. המשמעות למפעל מהנושאים אשר הוזכרו לעיל היא, כי לא ניתן לשמור על התוצאות של השנתיים האחרונות ועל מנת להתאזן יש לנקוט בצעדי התייעלות. הנהלת המפעל החליטה שלא לחכות לגמר העונה וכבר מהיום לבצע תוכנית קיצוצים על אף שכרגע יש הרבה עבודה וזאת לפחות עד סוף ספטמבר. הצעד המשמעותי ביותר לפי שעה הוא קיצוצי שכר, הקיצוצים בשכר נעשים החל מהמנכ"ל ועד אחרון העובדים, שכירים וחברים. ברצוני להדגיש, כי הקיצוצים בהנהלת המפעל הם הגבוהים ביותר (לא רק בסכום אלא גם באחוזים ), נהגנו כך בעבר וכך גם הפעם וזאת עפ"י מדיניות ברורה של הנהלת המפעל ומתוך כוונה אמיתית לשמור על אמון ודוגמא אישית. אנו ממליצים לענפים אחרים לנהוג כמונו בנושא זה. חשוב לציין כי לא עומדת על הפרק תוכנית לסגירת המפעל, להפך אנו פועלים במרץ על מנת להעביר את פעילות חולתה לידנו ועל ידי כך לייצב את רמת המכירות של המפעל.כמו כן, אנו עושים מאמצים רבים למצוא פעילויות נוספות למפעל. בברכת חברים, חיים קמין *מהנעשה בגידולי שדה גידולי השדה בדפנה משתרעים על כ- 2200 דונם. כ- 1000 דונם על יד הבית, 420 דונם בריכות+ ספארי, ו640 דונם בנעמה. העבודה מתבצעת בשיתוף פעולה עם בין דן, הגושרים ודפנה. גידולי השנה הם: חמניות לפיצוח, 300 דונם בנעמה; שעווית לתעשייה בנעמה; כותנה, 130 דונם בנעמה; כותנה, 280 דונם בין הכבישים. נקצר אפונה לתעשייה, 240 דונם בבריכות, תירס לתעשייה 240 דונם בבריכות, תירס לתעשייה 150 דונם במערב חסס, חומוס 240 דונם בהר וגיא ובין הזרועות, חיטה לגרעינים 300 דונם מערב חסס דרום, בקיה לשחת 100 דונם בספארי. השנה, במסגרת תוכנית ההשקעות בתמיכתו של אבי ברג, מרכז המשק, וההנהלה הכלכלית, נרכש קוו-נוע מחוגי שאורכו 385 מטר להשקיית שטח הבריכות. הקוו-נוע נרכש והוקם ע"י חברת נען-דן. במשך כ 5 ימים ומיד התחיל להשקות את האפונה באמצע חודש מרץ. בימים אלה יזרע השטח בתירס ויושקה ע"י הקוו-נוע. בנוסף הסבנו את שטח הר וגיא שהיה שטח בעל להשקיה בטפטוף והשנה זרענו בו חומוס אשר נכנס כבר למחזור הגידולים הקיימים באזור. הודות לסל היבולים המגוון אנחנו מפזרים סיכונים ובסופו של דבר הענף מראה רווחיות סבירה ומחזיק את עצמו בכבוד. אני רוצה לסיים במילה טובה למרכז המשק אבי ברג על על תמיכתו בענף לאורך כל הדרך, ליוסי צור וצוות המוסך על התמיכה הטכנית לטרקטורים והציוד החקלאי, ולבני טובי על עזרתו והענותו לכל בעייה טכנית שצצה. חד שמח ושנה פוריה חיים ארד
מכתבים למערכת מייבשים לנו את הדשאים ! לאור פניות מתרבות של דיירים בצפון המשק וצועדי המערכת, לא נוכל לדחות יותר את ההסבר שלנו להתייבשות הדשאים בצפון הישוב. עם תכנון ההרחבה הקהילתית בצפון מזרח וכן עם התחלת הביצוע, היה מסוכם עם צוות הנוי שניתוק רשת ההשקיה יתוקן בצמוד ועל חשבון הקבלן. מדובר בהקמה מחדש של מוקד השקיה המחלק מים לכל הצפון, מבית בועז במזרח ועד לאולם הספורט במערב. להערכתנו, עלות ההערכות מחדש כ-12,000 ₪ - סכום פעוט על רקע הפרוייקט הגדול, אך החברה הבונה את השכונה אינה מצליחה לצערנו לעמוד בסיכום המפורש איתנו ולממן את התיקון. הקייץ כבר כאן במלוא חומו, הדשאים והעצים מתייבשים ומתפתח נזק בלתי הפיך לנוי. חברים שהמחדל הזה מקומם אותם כמונו, יכולים לסייע בפניות אל מנהלי הקהילה והמשק וכן אל מלווה ההרחבה הקהילתית,עמהם אנחנו דיברנו והתכתבנו רבות בחודשים האחרונים. יותר מזה – מי שהכריזו חגיגית על "שידרוג תשתיות בישוב תוך כדי בניית השכונה" - למעשה הורסים תשתיות בישוב בלי לדאוג לתיקונן, כמו במקרה שלנו. אם כך מתממשות ההתחיבויות של חברת "מבני תעשיה" כלפי דפנה, לדעתנו יהיה נכון מצד הנהלת דפנה, לעצור את העבודה עד למילוי ההתחיבויות כלפי הישוב. אנו על כל פנים, ניאלץ לחסום את התנועה לכלים ולעובדים סביב מוקד ההשקיה שהם פגעו בו – עד לשיקום מוקד זה . אנו יודעים להעריך את העבודה הגדולה הנעשית בפרוייקט בכללו וחבל שגוררים אותנו להגיב כך מחוסר כל ברירה אחרת . אנו מקווים לחזור לשיתוף פעולה טוב כפי שהיה עד למקרה זה . צוות הנוי ברית פיקוח אגודה שיתופית בע"מ כיצד לנהל את היזמויות בקיבוץ ? בשנים האחרונות התרחבה התופעה של הקמת יזמויות עצמאיות על ידי חברים בקיבוצים. מספר העסקים הקטנים בקיבוצים נאמד כיום בלמעלה מאלפיים וההכנסה הכספית מפעילות היזמות הולכת וגדלה. מצב זה יוצר התלבטות לגבי הדרך הנכונה לנהל את תחום היזמויות בקיבוץ, כשלכל אחת מהדרכים יתרונות וחסרונות מבחינת מיסוי, הסיכונים המשפטיים לקיבוץ מפעילות היזמות והוצאות המינהלה והנהלת החשבונות. בחירת החלופה המתאימה יכולה לגרום להבדלים של עד עשרות אלפי שקלים בהכנסות נטו של היזמות. על מנת להקל על קיבוצים וחברים המתחבטים בין האפשרויות השונות פרסם ישי ששון מברית פיקוח חוזר שעורך השוואה בין החלופות. החוזר המפורט מתפרסם באתר ברית פיקוח: www.brit.org.il החלופה הראשונה היא הקמת תאגיד שבמסגרתו תפעל היזמות. התאגיד יכול להיות מבחינה משפטית חברה בע"מ בבעלות הקיבוץ, חברה שקופה בבעלות החבר, שותפות כללית, שותפות מוגבלת או אגודה שיתופית. החלופה השנייה היא הפעלת המיזם על ידי חבר הקיבוץ כיחיד. לדברי שלם, במקרה זה יש לקבל החלטה כיצד ישולם המס בגין רווחי העסק, האם באופן ישיר על ידי החבר היזם בנפרד מהקיבוץ או שהכנסת העסק תיכלל במסגרת ההכנסה הכללית של הקיבוץ וחבות המס תחושב לפי ההכנסה הכוללת. החלופה השלישית היא הפעלת המיזם במסגרת ענף בקיבוץ כמרכז רווח. זוהי החלופה הפשוטה ביותר לביצוע, אולם חסרונה הוא שאין הפרדה משפטית בין העסק לבין הקיבוץ ולכן במקרה של היווצרות חובות או תביעות משפטיות עלול נטל התשלום ליפול על הקיבוץ. לפרטים נוספים: רוני חסיד, טל: 2992018- 052 חלוקת רווחים באגודה שיתופיתעו"ד אסף שימשי בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה לאחרונה (2/5/04) תביעת חברים לחייב את המושב לחלק בין חבריו את כל רווחיו מעסקת מימוש זכויות במקרקעין לפי החלטה 727 של המנהל, וקבע כי בהתאם להחלטת האסיפה, תקנון המושב ודיני האגודות השיתופיות, אין המושב רשאי לחלק לחברים את הרווחים לפני פרעון חובותיו (ת.א. (ת"א) 2725/98, פארי שלמה נ' בית נחמיה מושב להתיישבות בע"מ). מדובר בתביעה של חברים לחייב את המושב לחלק בין כלל החברים את כל הכספים שיתקבלו ממימוש זכויות במקרקעין, במסגרת "הרחבה" לפי החלטה 727 של המנהל, ולהצהיר על בטלות החלטת המושב לעשות שימוש בסכומים הללו, או חלקם, לצורך החזר גרעונות וחובות של המושב, אשר אינם קשורים בעסקה עצמה. התובעים התבססו על החלטה קודמת של האסיפה הכללית של המושב, בה נקבע כי כל הזכויות במקרקעין הרלבנטיים להרחבה שייכים לכלל חברי המושב, וכי תמורתן תחולק באופן שווה בין בעלי משקים חברי האגודה. גדר המחלוקת הייתה – האם לאורה של החלטה זו רשאי המושב להחזיר חובות מתוך התמורה, או עליו לחלק את כולה, רק בין החברים ? בית המשפט קבע כי התמורה לחלוקה היא תמורה נטו, קרי לאחר ניכוי הוצאות העסקה (לכאורה, ברור מאליו), אך הוסיף וקבע כי המושב היה רשאי להשתמש בתמורה גם להחזר חובות אחרים, שכן לאור דיני האגודות השיתופיות ותקנון האגודה, המושב אינו רשאי לחלק את הרווחים אלא לאחר שפרע את כל חובותיו ("לאורה של פרשנות זו רשאי המושב לחלק בין חבריו רק את יתרת רווחיו, קרי הכנסות בניכוי הוצאות, לרבות חובות והחזר גרעונות. . . . לאור החלטות האסיפה הכללית של המושב, לאור דיני האגודות השיתופיות ומהאמור בתקנון המושב יחולקו אך הרווחים בלבד לאחר החזר חובות המושב. . . . צודק המושב כי אין שוני בין חובות האגודה לחבריה שאותם הוחלט להשיב לחברים במסגרת "החזר גרעונות" לבין חוב לבנק. אלה ואלה הינם חובות שעל המושב לפרוע לפני חלוקת התמורה לחברים"). ספק רב אם הייתה לבית המשפט כוונה לקביעה המשפטית הכללית העולה מפסק הדין, בהקשר זה. מכל מקום, לדעתנו, דרך הניתוח והפרשנות של בית המשפט אינם נכונים ואינם מתקבלים על הדעת, שכן חלוקת רווחים/דיבידנד מותנית ברווחיות ובכושר פירעון ואינה מותנית בפירעון חובות האגודה (שהן רכיב מאזני, לא בהכרח רלבנטי. כאמור, רווחיות המושב ו/או כושר פירעונו כלל לא נידונו בפסק הדין. בפסק הדין מפנה בית המשפט לסעיף 39 לפק' האגודות השיתופית שכותרתו "מה ייעשה ברווחים", ומצטט את ס"ק 39(5), לפיו "על האגודה לחשב את הרווחים שבכל שנה בטרם תשלם כל דיבנדה או הענקה (בונוס) או בטרם תיתן הנחה לחברים . . .". בית המשפט מתעלם מכך שעל פי צו כללי שפרסם שר העבודה מיום 19/7/71, רוב הסעיף הנ"ל, לרבות ס"ק 39(5), חל רק על אגודה שסווגה כאגודה לאשראי חסכון. בית המשפט מפנה גם לתקנה 2 (ב) לתקנות האגודות השיתופיות (הוראות כלליות), ומתעלם מכך שגם תקנה זו מתייחסת רק לאגודה לאשראי וחסכון שהיא תאגיד בנקאי, או אגודה לאשראי. בכל מקרה, בין המשפט מתעלם מהפרשנות המילולית המתבקשת של הסעיפים הללו, של סעיף 40 לפק' האגודות השיתופיות, ושל ההוראות החלות האחרות שלא הוזכרו: צו שר העבודה דנן, תקנה 8 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), ותקנה 2(ד) לתקנות האגודות השיתופיות (הוראות כלליות). מן ההוראות הללו עולה, בניגוד לעמדה המשתמעת מפסק הדין, כי בכפוף לקבוע בתקנון האגודה, וכפוף לאישור ברית פיקוח ו/או רשם האגודות השיתופיות, האגודה רשאית לבצע חלוקה לחברים מתוך "רווחיה", בין כהטבות בגין תרומתם לאגודה, ובין כדיבידנד בהתאם לשיעור השתתפותם בהון האגודה. אין כל בסיס מילולי, או אחר, להנחה כי חלוקת רווחים באגודה שיתופית מותנית בפרעון חובות מלא של האגודה. "החובות" הללו הן רכיב מאזני, אשר אינו קשור בהכרח לרווחיות האגודה, לא מלמד בהכרח על כושר הפרעון של האגודה, ולפיכך אינו יכול להיות תנאי לחלוקת רווחים בה. ההגבלה על חלוקת רווחים/דיבידנד הקבועה בדיני האגודות השיתופיות, כאמור, אף פחותה מן ההגבלה החלה על פי חוק החברות. בעוד שעל פי חוק החברות חלוקת הדיבידנד מותנית במבחן כפול – מבחן הרווח ומבחן כושר הפרעון (ראה להלן), דיני האגודות השיתופיות מתייחסים לכאורה רק למבחן הרווח הנצבר. על פי סעיף 40 לפקודה, ניתן לחלק בכל שנה בין החברים את יתרת הרווחים של אגודה באותה שנה, או את יתרת הרווחים הנצברת, לאחר שתיעשה הפרשה הקבועה ל"קרן שמורה". יצויין כי על פי צו שר העבודה הנזכר לעיל, פטורות כל האגודות, פרט לאגודה לאשראי וחסכון, מן החובה להפריש חלק מרווחיהן לקרן שמורה, אלא אם נקבע אחרת בתקנונן. האם באגודות השיתופיות המגבלה המהותית היחידה לחלוקת רווחים/דיבידנד הנה מבחן הרווח, כפי שעולה לכאורה מן הפקודה ומן התקנות ? לדעתנו לא. לעניין הכללים לחלוקת דיבידנד באגודות ניתן ללמוד על דרך ההיקש גם מחוק החברות, על אף שאינו חל באופן ישיר. הואיל ופקודת האגודות השיתופיות הנה חקיקה מנדטורית, אשר אינה מותאמת בחלקים רבים שלה למציאות המשפטית הכלכלית המודרנית, עושה בית המשפט במקרים רבים השלמה פרשנית בהיקש מדיני החברות, במקומות בהם דיני האגודות השיתופיות חסרים. על פי חוק החברות החדש, חלוקת דיבידנד מותרת רק מתוך יתרת עודפים כוללת (הון עצמי נצבר - רווח נקי או אחר, שאינו הון מניות או פרמיה), או עודפים שנצברו בשנתיים האחרונות – הגבוה מבין השניים, ובלבד שלא קיים חשש סביר שהחלוקה תמנע מן החברה את היכולת לעמוד בחבויותיה הקיימות והצפויות, בהגיע מועד קיומן. דהיינו, המבחן לחלוקת דיבידנד הוא מבחן מצטבר של רווחיות וכושר פרעון. חלוקה שאינה מקיימת את מבחן הרווח שלעיל, מחייבת אישור בית המשפט. מבחן כושר הפרעון אינו מעוגן אמנם במקביל בדיני האגודות השיתופיות, אך יש להניח כי הוא חל גם על אגודות שיתופיות. לסוגיית החלוקה ומגבלותיה חשיבות רבה גם לקיבוצים הדוהרים במסלולי שינוי ושיוך. דיבידנד הוא כל נכס הניתן על ידי התאגיד לבעל זכויות הון בתאגיד מכח זכותו כבעל הזכויות, בין אם במזומן ובין אם בדרך אחרת. גם העברת נכסים מהקיבוץ לחברים בגין חלקם בקיבוץ, ובכלל זה חלוקת תקציבים נוספים בהתאם לותק ו/או תרומה, שיוך אמצעי ייצור, וכיו"ב, עלולה להחשב חלוקת רווחים, אשר תצטרך לעמוד בקריטריונים הקבועים בדין לחלוקה כאמור. כאשר מדובר בקיבוצים, יש לזכור כמובן שהמגבלה העיקרית על חלוקת רווחים מצוייה גם בתקנון הקיבוץ האחיד, כל עוד לא תוקן. המגבלה הנוספת, הנובעת מהחשש מפני הוצאה מסיווג "קיבוץ", תוסר כנראה עם השלמת תיקון תקנות האגודות השיתופיות על ידי הוספת סיווג חדש של "קיבוץ מתחדש", בהתאם להחלטת הממשלה מיום 28 במרץ 2004 ליישם את המלצות הועדה הציבורית, בראשות פרופ' בן רפאל. "חלוקת רווחים" לחברים, בדרך של חלוקת תקציבים לפי וותק ותרומה וכן שיוך אמצעי ייצור, תהא אפשרית על פי הגדרת סיווג של "קיבוץ מתחדש". עם זאת, יש לזכור כאמור שבקיבוצים בעלי כושר פירעון ו/או רווחיות מוטלים בספק, אפשרויות החלוקה עלולות להיות מוגבלות ומפוקחות, שכן גם לנושים יש צד בעניין. * * *
· אלימות מילולית מאת: ארנינה קשתן, מנחה ויועצת בכירה ב"תקשורת מקרבת"
העידן בו אנו חיים כיום, התקשורת המילולית והלא מילולית שאנו משתמשים בה רוויה באלימות הבאה לידי ביטוי בהאשמות הדדיות, הטחת האחריות אחד על השני, בדרך לעבודה, בחזרה מהעבודה, בזמן העבודה, ביחסי זוגיות מעורערים ללא בטחון ושיתוף, ניגודי אנטרסים ובעצם בכל תחום בחיינו. לא אחת נתקלנו בתגובות כגון: אבל ככה לא מתנהגים, מה יהיה הסוף, הכל בגללך, מתי תלמדי כבר, כמה פעמים צריך להגיד לך, הוא לא בסדר, הכל בגלל... (בואו נראה את מי נאשים היום): המצב, השכנים, הבעל, האשה, ההורים, הילדים, החמות, הערבים, המתנחלים, השמאלנים, המורים, התלמידים, הנהגים, מס-הכנסה, הבנקים, העיריה, המדינה..."? ואולי שוב את עצמנו? מה קורה? כמו בני-אדם לכל דבר, אנחנו מסתובבים בעולם ומנסים להבין מה הולך פה. אנחנו רואים משהו שקורה במציאות, ובמהירות יותר גדולה ממהירות האור - מצמידים לו פרשנות (במיוחד כשזה לא עונה על צרכים בסיסיים שלנו, כמו ביטחון, הבנה, תשומת-לב, התחשבות, כבוד - ואהבה). עד כאן הכל בסדר. הבעיה מתחילה כשאנחנו פועלים ומגיבים כאילו הפרשנות שלנו היא הנכונה ("אנחנו הצודקים") והיא-היא המציאות האמיתית היחידה האפשרית. ואז, מתוך כוונה טובה להראות לאחרים את ה"אמת" שלנו – כמובן, כדי שילמדו איך לכולנו יהיה יותר טוב בעזרתה – אנחנו "חייבים" להשמיע את האמת הזאת. אבל, כמו שקרה יותר מפעם אחת בחיים, אנחנו פוחדים שגם הפעם לא ישמעו אותנו – ואומרים את מה שיש לנו להגיד בצורה "אלימה": האשמות, דרישות, איומים, דיאגנוזות, השפלות וכו' וכו'. וכמובן, מפסיקים גם להקשיב. התוצאה? לא ממש אפקטיבית: לרוב אף אחד לא מקבל מענה לצרכיו האמיתיים. אז מה בִּמקום? במקום ללכת לכספומט-ההאשמות, שתמיד חושב מי צודק ומי אשם - ואיך להעניש בהתאם, אנחנו מוזמנים למכון-כושר פנימי, שההתעמלות בו היא לחפש מי צריך מה - ואיך לעזור בהתאם. ככה מגיעים לאופציות חדשות ומפתיעות: במקום "מי צודק" ו"מי הפראייר" – יוצרים תהליך הידברות אמפתי; במקום עלבונות – לומדים להתבטא באסרטיביות. במקום כעס – מגלים הבנה ושיתוף-פעולה. תקשורת מקרבת היא: • מעין זרקור רב-עוצמה, שחושף הן את המבנה הפנימי של מצבי קונפליקט (פחד, בושה, אשמה, חוסר-אונים, כעס) – והן את מנגנוני-האיזון האדירים והפשוטים שבתוכנו, שמסוגלים לפרק את המתחים הללו ו"לתרגם" אותם לפתרונות, גם במצבים לכאורה-חסומים. • תהליך, המאפשר לנו לחשוב, לדבר ולהקשיב בדרכים המקדמות הבנה וחיבור אנושי ויוצרות פתח לשינוי גם במקום שנראה חסר-סיכוי. • בו-זמנית כלי דינמי, מעשי ואפקטיבי לשיפור התקשורת ולמילוי צרכים הדדי, וכן אמצעי עמוק ומהפכני להרחבת המודעות, הבחירה וההנאה. • מודל-חיים, שאפשר ליישם אותו בכל רגע ובכל מפגש אנושי – תוך-אישי, בין-אישי, במשפחה, בארגונים ובין קבוצות-קונפליקט מכל סוג וגודל שהוא. איך עושים את זה? בעזרת שימוש שונה ומרענן בשפה, שמאפשר לנו להפעיל מחדש שניים מן המנגנונים האנושיים המופלאים: היכולת לביטוי עצמי מדויק ואסרטיבי – והיכולת להקשבה אמפתית ממוקדת ואקטיבית. למעשה, מַפנים את זרקור המוּדעות אל המסר ה"אלים" ( = שיפוטים, פרשנויות וכו'), ומתרגמים-מפרקים אותו ל-4 המרכיבים המסתתרים בתוכו – תצפית, רגשות, צרכים ובקשות (שקיימים אצל כל אחד ואחת מאתנו כל הזמן). ואז מצליחים להביע (ולשמוע) את הדברים בדיאלוג ישיר, בהיר ואמיתי – ללא עליונות או פחד. מה נותנת האמפתיה ? (גם לעצמנו) • מרחב נשימה – שנוצר כששואלים שאלות במקום לדעת. • התעניינות אמיתית בזולת – שנחווית כשפותחים את הלב להקשבה. • סיכוי למילוי צרכים הדדי – כי כשהלב נפתח נולדות אפשרויות (שקודם לא ראינו). • עוצמה פנימית – כשמפסיקים להשאיר את האחריות לרגשותי ולגורלי בידי אלו, שאליהם מופנית בדרך כלל האצבע המאשימה-האוטומטית (ומבינים כמה יכולת יש לי לשנות) • אחריות אישית – כשלומדים למצוא אסטרטגיות חלופיות למילוי צרכים, ולממש אותן! קיימות מספר הנחות-יסוד בבסיס הגישה והן: • אנחנו (אני, את/ה, העם הזה, העולם) צמאים למשהו אחר. • ככל שאנחנו ממשיכים לעשות עוד מאותו דבר – אין סיכוי שייווצר משהו חדש • בכל מקום שבו אנחנו מפנים אצבע מאשימה החוצה – אנחנו מאבדים כוח • מתחת לכל הפעולות האנושיות מצויים צרכים. • "אלימות" נובעת מצרכים לא מסופקים, אך ללא מודעות ישירה אליהם. • בכל מקום שבו אין הקשבה – יש פחות סיכוי לסיפוק צרכים • הקשבה לצרכים והכרה הדדית בהם יכולה ליצור בסיס לחיבור אנושי, לשיתוף-פעולה, ובאופן גלובאלי יותר – לשלום אמיתי. • תבניות מוּדעות מכתיבות לנו את תבניות השפה, ולהיפך, לכן שינוי במודעות יכול לגרום לשינוי בשפה (ולהיפך). * * *
|
