בנובמבר 1960 גויס לצה"ל והוצב בחטיבת גולני. הוא עבר קורס מפקדי כיתות ומדריכי ספורט ועלה לדרגת סמל. במאי 1963 השתחרר משירותו הסדיר וחזר למשקו ולעבודת הפלחה. אחרי תקופה קצרה יצא לשנת שירות שלישית לעזרת יישובים צעירים, כשיעדו הפעם קיבוץ רעים. ב- 1965 נשא לאישה את חברתו - נילי, שהכיר בקיבוץ הצעיר ולזוג נולדו שלוש בנות - אסנת, אורית וגלי.
בשנת 1972 עזב טוביה את המשק עם משפחתו ועבר לירושלים, שם למד מקצוע חדש - שיבוץ אבני חן ויהלומים. הוא עשה חיל בעבודתו וקשר קשרי אמון וחיבה עם לקוחותיו, ערבים כיהודים, חילונים כדתיים. כל העת שמר על קשריו עם קיבוץ דפנה ודאג להוריו המבוגרים.
ביום י' בסיוון תשמ"ט (13.6.1989) נפל טוביה בעת שירותו, בהיותו בשירות מילואים, והובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. בן ארבעים-ושבע היה במותו. השאיר אחריו אישה, שלוש בנות, הורים ואח - מיכאל.
במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "טוביה נפטר בעת מילוי תפקידו, בהגנה ובשמירה על ביטחון המדינה וגבולותיה. הוא ידע לשלב את דמות המפקד והחבר לאורך כל שירותו. בכך היווה דוגמה ומופת לכל חיילי היחידה ומפקדיה... בכל תקופת שירותו במילואים התנדב לעזור לחבריו ומפקדיו ביחידה. תמיד ביצע את משימותיו ביעילות ובמסירות הראויות לציון ולהערכה... כולנו, מפקדיו, פקודיו וחבריו מוקירים את זכרו לעד".
(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון) |
