|
תוך תקופת-שליחותו החליט המשק לשלוח את אורי ללמוד בסמינר "אורנים". את החלטת המשק קיבל אורי בהסתייגות אך מתוך משמעת להחלטותיו יצא ללימודים. במשך לימודיו באו הוא ובחירת-לבו בברית-הנישואין וקבעו את ביתם בדפנה. באותה תקופה נהרג אחיו, עודד, בהיותו טייס, ואורי, בעת צרה זו, שימש משענת לבני-משפחתו. אמו ביקשה אותו לעזוב את הצנחנים אך אורי סירב בטענה כי זה מקומו. עם סיום לימודיו שב אורי הביתה וקיבל על עצמו את חינוך כיתה ט'. שנה ראשונה זו היתה קשה מאוד עליו אבל הוא יכול לכל הקשיים, בהיותו אהוב על תלמידיו כי הם ראו דוגמה חיה לעצמם. בהיוולד לו בנו, ערן, נתן לו מאהבתו ומנפשו הרגישה; הרבה שעות-פנאי הקדיש לו, טייל איתו הקריא לו סיפורים, שנת-חייו האחרונה עברה עליו ועל משפחתו במוסד החינוכי במגדיאל, שגם בו התגלתה אישיותו המחנכת והמדריכה. ביחס הלבבי והאבהי לעולים החדשים הצעירים, באמונתו באדם ובערכו ובאהבתו את המדינה קנה את לב כולם והשפעת אישיותו עליהם היתה גדולה.
מפעם לפעם יצא לשירות-מילואים וגם לפני מלחמת ששת הימים נקרא לדגל, וביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) נפל אורי בקרב שנערך ליד שער האריות בירושלים העתיקה. הניח אישה ובן קטן. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים במשק דפנה, ליד קבר אחיו הטייס.
בקיבוץ דפנה הופיעה חוברת לזכרו. בחוברת-הזכרון "אשר נפלו במלחמה" של הקיבוץ המאוחד הועלה זכרו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותי ולתיאור קרבו האחרון.
|
