בן גיטל ונחום בן-ציון. נולד ביום ט' בניסן תרע"א (7.4.1911) בז'אגר שבליטא. אביו היה עסקן ציוני מסור ואמו פעילה בעבודה סוציאלית ובצרכי-ציבור שונים. בגיל ארבע-עשרה נכנס לתנועת "המכבי" שבעירו ויצא ללימודים בבית-הספר "אורט" בריגה כהכנה מקצועית לעלייה לארץ. בשנת 1932 יצא במסגרת "החלוץ" להכשרה בגליל ושם התקבל לקיבוץ "במעלה". הוא נבחר למזכירות הגליל וביקר בקבוצות ובקיבוצים שבגליל זה ואף ייסד קבוצות חדשות. בשנת 1936 עלה לארץ-ישראל והצטרף לפלוגת העבודה בגבעת-מיכאל שליד נס-ציונה. בימים הראשונים לפתיחת נמל תל-אביב באותה שנה התנדב לעבוד בנמל מטעם פלוגתו. כשעברה הפלוגה לדפנה שבעמק החולה היה זליג ממניחי היסוד של המשק החדש. בימי מאורעות תרצ"ח השתתף בפעולות "חומה ומגדל".

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה התנדב ליחידות עבריות שבצבא הבריטי (ה"באפס") והשאיר במשק את אשתו ואת שני ילדיו הפעוטים. כמו רבים מחבריו המגויסים מאס בתפקידי השמירה הממושכת שהיתה עיסוקם העיקרי ומשא נפשו להשתתפות של ממש בלחימה. משאת-נפש זו התממשה עם הקמת החי"ל (הבריגדה היהודית). הוא הוצב לגדוד השני ובמסגרתו הועבר לאיטליה לחזית המלחמה. בחזית עלה על מוקש ונפצע פצעים אנושים. חבריו חשו לעזרתו אך הוא אסר עליהם להיכנס לשדה המוקשים וביקש שיזרקו אליו חבל וכך הוצא מן השדה. הוא הועבר לתחנה הרפואית הגדודית ושם מת מפצעיו. זה היה ביום ל' בניסן תש"ה (13.4.1945). זליג הובא למנוחת-עולמים בבית הקברות הצבאי.בראוונה שבאיטליה. בן שלושים וארבע היה בנפלו. הניח אשה, בן בת ושתי אחיות קיבוץ דפנה הקים לזכרו בית תרבות הגוף ואולם מופעים. בדברי הספד לזכרו נאמר: "זליג היה נאמן, ישר ומוסרי. רכש לו הערצת כל חבריו בארץ ובצבא. שקל היטב כל דבר. דבריו ומעשיו שלובים יחד. דרש הרבה מעצמו והיה מחונן בכוח החלטה וביכולת ביצוע. איש ללא פשרה. דיבר בקצרה ובביטחון ודייק במעשיו. הצניע לכת. היה בעל סבלנות רבה, מנומס ושקט". כן מונצח שמו בספר "הבריגדה היהודית".