כאשר גמר את לימודיו ב"חדר" ביקשה אמו "תכלית" בשבילו. היא הייתה זקוקה לו כעוזר בחנותה הגדולה, אבל עז היה חפצה שבנה יחכם בתורה ויהיה רב בישראל.
חיים נשלח לעיר קורץ, ל"ישיבה" הגדולה שהייתה נודעת לתהילה. מעשה זה היה לשיחה בין הקרובים והרחוקים – חיים היה הישיבה בוחר היחידי במשפחה.
אחרי כמה שנות לימודים בישיבה מל מפנה בחייו של הבחור הצנוע. קרצה לו מטרה אחת והיא – ארץ ישראל. ידע, כי לא באהבה בלבד ימלא את שאיפתו, היא דורשת אותו בשלמותו.
חזר לביתו וסיפר לאמו על שאיפתו החדשה. היא נסתה למשוך אותו לעסקי המסחר, לעשותו חנוני. זמן מועט עבד כעוזר בחנותה ובאותן זמן החל לפעול בסניף "החלוץ" שבעירו. כאן נתבררה דרכו – עליו להגשים – לצאת לחיי הכשרה, שהם פרוזדור לחיי עבודה בארץ.
אבא הצטרף להכשרה ובעיקר לפלוגות הקטנות באזור לודז', נקלט בעבודה בבית חרושת לצמר ומילא תפקיד ציבורי במסירות אין קץ. ידע לחיות את חייו בתוך ערות תנועתית מתמדת וצימאון לדעת מה קורה בארץ.
בהכשרה היו שנים של חוסר עליה ולכן רבו העזיבות.
כה מאושר היה להגיע לנס ציונה ומאוחר יותר לדפנה.
בדפנה השתלב בענף הצאן בו השקיע את כל כוחותיו.
נחת רוחו הייתה לו כאשר מצא חלקת מרעה להשביע את הכבשים. תמיד חשש
שמשהו אינו כשורה ובודק שוב ושוב את כל פינות הדיר לפני לכתו לחדר.
בתחילת חשוון תש"ח גבר המתח באזורנו . חודשו עמדות התגוננו והחברים התאמנו לצד פלוגה מהפלמ"ח שהגיעה לדפנה,
בלילה של ג' בחשוון בשעת תמרון נפל הקרבן הראשון של דפנה – נפל חיים יונאי.
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
60 שנה למדינת ישראל