אחרי 18 שנה

נחמן גלבוע 15.02.07

הבוררות מצאה את מקומה בתנועה הקיבוצית והבוררים פוסקים בדרכים גמישות ויצירתיות יותר מבית המשפט. ראיון עם ישראל ויזל, שהקים וניהל את המוסד לגישור ולבוררות, בתום תקופת פעילותו

מכל 3,000 תיקי הבוררות שבהם טיפל ב-18 שנות ניהול המוסד לבוררות ולגישור של התנועה הקיבוצית, יש תיק אחד שגורם לישראל ויזל (דפנה) להתרגש מחדש בכל פעם שהוא נזכר בו. מדובר בבוררות שהתנהלה בעניינו של חבר קיבוץ שהיה בשלבים מתקדמים של מחלת הסרטן, והבוררות על כל שלביה התקיימה ליד מיטת חוליו. נושא הבוררות היה דירה שהחבר מסר לקיבוץ 20 שנה לפני כן והקיבוץ מכר אותה בהסכמתו, אך בעקבות השינוי שהתחולל בקיבוצו ביקש האיש לקבל את התמורה עבור הדירה ולהוריש את הכסף לילדיו. הבוררים ונציגי הקיבוץ צעדו יחד לביתו של החבר וישבו סביב מיטתו. לאחר ששמעו את טיעוני הצדדים יצאה פסיקת הבוררים באופן שתאם את בקשתו של החבר, שהלך לעולמו זמן קצר לאחר מכן.

הקיבוץ העביר ליורשיו, על פי מה שציווה בירושה, 200 אלף שקל. ויזל, אדם שקול, המדבר בקול מונוטוני ושקט בדרך כלל, מספר את המקרה הזה ולפתע נפרץ מסך האיפוק ולחלוחית דקה מציפה את עיניו. דומה שהוא חווה שנית את הרגע בו הכין את הסכם הבוררות ליד מיטת החולה. גם לאחר שטיפל במחלוקות כל כך רבות וכבר נדמה ששום דבר לא יכול להפתיע אותו, עדיין משמשים אצלו בערבוביה הרגש לצד ההיגיון והירידה לפרטים הקטנים. סביר להניח שמשהו מהתערובת הזו הוא הקרין גם למוסד שהקים וניהל.

יישוב מחלוקות

לפני כשבועיים פרש ויזל מתפקידו ומהפעילות בתנועה, והעביר את המקל למחליפו, יוסי חלבי מקיבוץ הסוללים. הקשר שלו לנושא יישוב המחלוקות, התחיל באופן מקרי לגמרי. בעקבות צמצום בכוח אדם שהתרחש לאחר שגוייס לתק"ם ב-1988 כרכז אזורי בגליל העליון, הוא התבקש על-ידי רכזת ועדת חברה בתק"ם לטפל בנושא יישוב המחלוקות.

בתקופה הזאת היו מתקיימות כבר בוררויות. לעתים בשעה של מחלוקות בין חבר לקיבוצו, היה מתבקש חבר מקיבוץ אחר לנהל את התהליך, אך זאת מבלי שהיה ידוע מהי מהותה של הבוררות ומהו חוק הבוררות במדינת ישראל.

ויזל: "נכנסתי לסיפור הזה אחרי שבית משפט ביטל פסק בוררות, לאחר שהתגלה שבורר ישב בתום לב לשתות קפה עם אחד הצדדים במהלך הבוררות, מבלי ליידע בכך את הצד השני. התחלתי לעבוד וראיתי שהדבר הראשון שצריך לעשות זה לבנות צוות של בוררים, שיתמקצע, יתמחה וידע את הנושא על בוריו, כדי שלא יזדקק לעצת משפטנים על כל צעד ושעל. הדבר הטוב ביותר שעשינו היה שגייסנו אנשים נכונים. הם מהר מאוד יצרו אמון בציבור המשתמשים בשירותי המוסד לבוררות. כמו כן יצרנו דפוס מקצועי, שאינו מותנה בקדנציות וברוטציה. חלק מאלו שגייסנו לפני 18 שנים הלכו לעולמם, חלק עדיין פעילים וכמה מהם פורשים בימים אלו. במשך הזמן צירפנו חברים חדשים, שגם הם עברו הכשרה מתאימה".

המוסד לבוררות נבנה ב-89' כמוסד של התק"ם, עד שב-96' הגיעו הפניות הראשונות להצטרפות הקבה"א. הפונה הראשון היה חיים שורר שהיה אחראי על בוררויות בנושאים כלכליים בקבה"א, והשנייה הייתה מיכל שצקי שהייתה אחראית על כוח האדם. לאחר דיונים בנושא הוחלט על מוסד בוררות משותף החל מינואר 97'. הקבה"ד לא הצטרף למוסד באופן רשמי, אבל מוזמן להשתמש בשירותי המוסד ועושה זאת. "במקרה כזה", מציין ויזל, "אנחנו דואגים שאחד משלושת הבוררים יהיה מהקבה"ד, ואכן יש לנו את חבר הכנסת לשעבר, יהושע שפט, המשמש כבורר במוסד".

228 קיבוצים מהתנועה הקיבוצית ו-9 קיבוצים דתיים ומושבים שיתופיים נעזרו במוסד מאז הקמתו, והוא זוכה ליוקרה רבה בקרב אנשי מקצוע ומשפטנים מכובדים וידועים. על אף ההערכה שהוא זוכה לה בקרב חברי המקצוע ובקרב חברי קיבוצים רבים שנעזרו בשורותיו, עדיין מלווה את המוסד הזה חשדנות וטענות לחוסר אובייקטיביות בשל היותו מוסד של התנועה הקיבוצית. "אנו מכירים טענה זו וגם מבינים אותה", אומר ויזל, "כשהיא מופנית אלינו מצד החבר החושש. ואולם כיום, אחרי שנים שהנהגנו את מילוי דפי המשוב בתום הליך הבוררות אצלנו, איננו צריכים 'להסביר' יותר.

כיום יש לנו הוכחה ברורה למה שידענו תמיד, וזה שהטענות האלו הן הגיגים של חברים שמעולם לא השתמש בשירותינו. אלו שכן עשו זאת חושבים אחרת. 89% מן המתדיינים, קיבוצים וחברים (91% מנציגי הקיבוץ, 88% מן החברים) שהשתתפו בבוררויות אצלנו, משיבים בחיוב על השאלה בשאלון המשוב, 'האם תמליץ לחבריך להשתמש בשירותי המוסד לבוררות של התנועה הקיבוצית ,במקרה הצורך?' בהקשר זה ראוי להוסיף כי המקרים הספורים מאוד של ניסיונות לבטל פסק שלנו, הופנו אל בית המשפט דווקא מצד קיבוצים ולא מצד חברים".

היו מקרים שבהם מזכירי התנועה דרשו שתתחשב במצב כלכלי קשה של קיבוץ?

"זה לא קרה אפילו פעם אחת במשך 18 שנים, שבהם נפתחו 3,000 תיקי בוררות, וניתנו 1,400 פסקי בוררות. מעולם הם לא פנו אלי".

טוענים שאתם צמודים לתקנון היבש, ושאם רוצים צדק צריך ללכת לבתי משפט.

"הצדק פעמים רבות מופיע דווקא בחריגה מהתקנון היבש. בכנס הבוררים האחרון סיפרתי על ניסיון של קיבוץ לבטל פסק בוררות שהטיל עליו לבטח עוזבת ותיקה בביטוח סיעודי, למרות שלא העבירה את הרנטה שקיבלה בחמש שנות חברותה האחרונות בקיבוץ. הקיבוץ היה בטוח שהפסק יבוטל כי הדרישה לביטוח סיעודי אינה כתובה בתקנון ובכללי העזיבה, אבל השופטת דווקא קיבלה את הפסק ואפילו החמיאה לבוררים".

משפטנים נוספו לבוררים

הבוררויות במוסד לבוררות מתקיימות בפני 3 בוררים, ובמהלך השנים צורפו מספר משפטנים לרשימת הבוררים. כיום מתוך 40 הבוררים הקבועים ברשימה, 12 הם עורכי דין בעלי השכלה משפטית. הוספת עורכי הדין כחלק מצוותי הבוררים נעשתה מאחר שהסתבר כי מעורבות עורכי הדין מתקיימת ממילא והיא הולכת וגדלה גם בהכנת הבוררות וגם בישיבת הבוררות שבה הצדדים דורשים להיות מיוצגים על ידי עורכי דין. "במצב הזה החלטנו שכדאי שגם בצוות הבוררים יהיה עורך דין", מסביר ויזל.

הדוגמה הבאה יכולה להמחיש את ההבדל שבין החשיבה המשפטית, לבין החשיבה הגמישה והאנושית יותר המתאפשרת בתהליך הבוררות. באחד הקיבוצים הפקידו 8 חברות את דברי הערך שלהן וכספים רבים בכספת של הקיבוץ. יום אחד נפרצה הכספת ותכולתה נשדדה והחברות טענו שהקיבוץ חייב להחזיר להן את כספן וערך תכשיטיהן, מאחר והוא עודד אותן להפקיד את דברי הערך בכספת. הקיבוץ טען שהכספת לא בוטחה, ושהוא לא הבטיח לחבריו אחריות על כספם. על פי החוק היבש, אכן, לא נרשם בכל מקום אחריות על תכולת הכספת ועל כן בפסיקה נחלקו שלושת הבוררים בדעותיהם. שניים מהם צידדו בכך שהקיבוץ ישלם לחברות 80% מערך הכספים והתכשיטים שהופקדו בכספת, ואילו השלישי, משפטן בהשכלתו, טען כי על פי החוק רק שומר בתשלום נושא באחריות כזו ולכן הקיבוץ פטור מחובה זו. בסופו של דבר, הקיבוץ שילם בהתאם לדעת הרוב.

ב-94' ערך המוסד לבוררות את אחד משלושת הקורסים הראשונים במדינת ישראל לגישור, והוסיף את הגישור לכותרת הרשמית שלו. "הוזמנו לטקס בבית הנשיא כאחד מ-12 הגופים העוסקים בגישור בארץ", נזכר ויזל, "אבל לצערי הנושא הזה לא המריא מספיק. המגשר מעצב את הפתרון בין הצדדים כשהוא מנסה לבחון איזה צרכים יכול כל צד לספק לצד השני, וזה תהליך מורכב שבו המגשר צריך להיות מיומן וסבלני. אחת הבעיות בגישור היא שהתוצאה היא לא תמיד ניצחון לשני הצדדים, ומי שהולך לזה צריך להיות מוכן לכך שאולי הוא יצטרך לוותר. בשנים האחרונות עשינו כמה עבודות גישור מאוד יפות ומורכבות. אני בטוח שמחליפי, יוסי חלבי, שהוא אחד המגשרים שלנו, ימשיך להציע את האפשרויות הזו במקרים המתאימים".

איך אתה מסביר את זה שהגישור לא המריא בארץ?

"בעיקרון, ערוץ הגישור יש לו יתרונות רבים, ובמיוחד ביישוב מחלוקות בקהילה הקיבוצית. לכן, לדעתי, גישור - כן, אבל לא בכל מחיר. אין זה מקרה שרבים מן הפונים אלינו מצהירים שרצונם בבוררות ולא בגישור. במקרים רבים הם חשים, לפעמים לא בצדק, שהם כבר מיצו את הגישורים בקיבוץ. לכן, מי שרוצה להגיע לפתרון של ויתורים ופשרות, הדרך היא בערוץ הגישור. מי שרוצה סופיות ברורה של מחלוקת - זה בבוררות. צריך גם לזכור פרט חשוב. עד היום תקנון הקיבוץ בסעיף יישוב מחלוקות (סעיף 113), מזכיר אך ורק חובת בוררות, ואני לא מכיר אף קיבוץ שבתקנון שלו יש חובת גישור".

השינויים בקיבוצים השפיעו גם על נושא הבוררויות בשנים האחרונות. בינתיים לא דנו שם בהרבה מקרים הקשורים לשיוך דירות, אבל ערכו הרבה בוררויות בנושא פיטורים מעבודה. אחד המקרים היה של חבר קיבוץ שפוטר מעבודתו בתפקיד מרכזי במפעל המקומי, לאחר שההנהלה טענה שהוא מסר מידע למתחרים. הוא טען להגנתו שאם היה משהו זה היה בידיעת ההנהלה, ולא מדובר במתחרה אלא בגוף שעובד בשותפות עם המפעל. "זה היה אחד המקרים הנדירים שבו הצדדים לא הגיעו להסכמה אפילו על נוסח הסכם הבוררות, וביקשו מהבוררים לקבוע על מה נסבה הבוררות", מתאר ויזל.

בתיקי המוסד לבוררות מעורבים גם חברי קיבוץ לשעבר הנמצאים כיום בחו"ל. "היה לנו תיק גישור בין שלושה אחים בנושא חלוקת ירושה", מספר ויזל. "שניים מהם חברי קיבוץ והשלישית עזבה ושוהה בחו"ל. היא הגיעה במיוחד מחו"ל לגישור, והשתתפה בו עד שהושגה הסכמה. הייתה לנו גם בוררות בין חבר קיבוץ לשעבר לקיבוצו. מדובר ברופא אמיד שניהל מחלקה בבית חולים בחו"ל, אבל עמד על כך שתתקיים בוררות לגבי זכויותיו בדמי העזיבה".

ויזל הוא בן 72 ועל פי חישוב שערך, תקופת ניהול המוסד לבוררות מהווה כשליש מחייו הבוגרים.

ביום שבו התקיים טקס הפרידה ממנו הוא התמנה לתפקיד יו"ר ועדת הביקורת של סמינר הקיבוצים וסמינר אורנים. הוא גם מתכוון להישאר בשירות מילואים פעיל של המוסד לבוררות, ולהתייצב להרכבי בוררים שאליהם ייקרא. במשך השנים הוא היה פעיל גם בקרב "ילדי בלנקנזה", חבורה של ניצולי שואה, שהוא נמנה עליהם, שנאספו לאחר המלחמה והתחנכו בבלנקנזה שבגרמניה. "הגיע הזמן שאעשה קצת לביתי", הוא אומר, "מבחינה זו שאעסוק יותר בחומרים הנוגעים לביוגרפיה שלי".

באיזה תחושה אתה מסיים את פרק החיים במוסד לבוררות?

"זה מבחינתי בהחלט מפעל חיים, גם בשל העניין שמצאתי בו והרצון להשקיע, וגם בזכות התוצאות. התוצאה מאוד יפה מהבחינה הזו שחבר יכול להיות סמוך ובטוח, שהוא פונה למוסד מהימן ונטול פניות. מאוד נהניתי מאמונם של כל הפונים אלינו, והתגובות שקיבלתי מעידות על כך".

יותר מחלוקות בין חבר לקיבוצו ופחות בין עוזב לקיבוצו

דובר התנועה, אביב לשם, מוסר כי מסיכום פעילות המוסד לבוררות ולגישור של התנועה הקיבוצית, מתברר כי בשנים 2006-2005 נפתחו בממוצע 160 תיקים, מתוכם הגיעו לכלל פתרון 94 .90 קיבוצים ומושבים נעזרו בשירותיו על מנת לעצב פתרון ולהגיע לתוצאה במחלוקות בתוך קיבוץ.

פילוח הנושאים במחלוקת שהגיעו לטיפול מראה כי 67% מהתיקים ב-2006 עסקו במחלוקות שבין חבר לקיבוצו. הפילוח מראה כי אלה היו בדרך כלל בנושאי שיכון ודיור, תקציבי שיפוץ דירה, תקבולים שונים, ותק והפסקת עבודה. סוגיות של מחלקות בין עוזב קיבוץ ובין קיבוץ היו 14% מכלל התיקים (קיטון משמעותי לעומת 1998, אז היה משקל נושא זה 35% מכלל התיקים), ותיקי מחלוקת בין חבר לחבר הם רק 5% מכלל התיקים.

סקר שביצע המוסד בקרב 74 קיבוצים ו-72 חברים שנעזרו בשירותיו בשנה האחרונה מגלה שביעות רצון מתפקודו: 85% מהמשיבים חשו ש"לשני הצדדים - לחבר ולקיבוץ - ניתנה תשומת לב שווה", 92% סבורים ש"ניתן מספיק זמן להצגת הנושא", 97% השיבו שהישיבות בין הצדדים עברו ברוח נינוחה, 67% סבורים שמחיר הליך הבוררות "סביר", ובשורה התחתונה - 89% השיבו שבמקרה הצורך לא יהססו להמליץ לחבריהם להיעזר בשירותי המוסד התנועתי.

מתוך 1,400 פסיקות הבוררות של המוסד לגישור ובוררות בניהולו של ויזל, לא נפסלה אף פסיקה עד היום. נתון שמרשים גם אנשי מקצוע.

אולי בוררות תעזור

תחיה שירן 15.02.07

המוסד לבוררות וגישור בתנועה הקיבוצית טיפל בשנת 2006 ב-160 פניות לבוררות * 90 מתוכן הגיעו לפתרון מוסכם

מסיכום פעילות המוסד לבוררות ולגישור של התנועה הקיבוצית, עולה כי בשנים 2005 עד 2006 נפתחו בממוצע 160 תיקים, מתוכם הגיעו תשעים לכלל פתרון מוסכם, וכי בשירותיו של המוסד נעזרו בתקופה זו 94 קיבוצים ומושבים כדי לעצב פתרון ולהגיע לתוצאה מוסכמת במחלוקות בתוך הקיבוץ.

פילוח הנושאים במחלוקת, שהגיעו לטיפול, מראה כי 67% מהתיקים בשנת 2006 עסקו במחלוקות שבין חבר לקיבוצו, בדרך כלל בנושאי שיכון ודיור, תקציבים לשיפוץ דירה, תקבולים שונים, ותק והפסקת עבודה. סוגיות של מחלוקות בין עוזב קיבוץ לבין קיבוצו-לשעבר היו 14% מכלל התיקים (קיטון משמעותי לעומת שנת 1998, בה עסקו בנושא הזה 35% מכלל התיקים), ותיקי מחלוקת בין חבר לחבר מונים רק 5% מכלל התיקים.

סקר שביצע המוסד בקרב 74 קיבוצים ו-72 חברים שנעזרו בשירותיו בשנה האחרונה, מגלה שביעות רצון מתפקודו: 85% מהמשיבים חשו כי "לשני הצדדים - לחבר ולקיבוץ - ניתנה תשומת לב שווה"; 92% היו סבורים ש"ניתן מספיק זמן להצגת הנושא"; 97% השיבו שהישיבות בין הצדדים עברו ברוח נינוחה; 67% היו סבורים שמחיר הליך הבוררות "סביר". בשורה התחתונה, השיבו 89% שבמקרה הצורך לא יהססו להמליץ לחבריהם להיעזר בשירותי המוסד התנועתי.

ישראל ויזל (דפנה), אשר פרש מתפקידו בראשית החודש, לאחר שניהל את המוסד ב-18 השנים האחרונות, אומר כי נתוני הסקר מצביעים על האמינות לה זוכה המוסד, וסותר הנחה שמועלית מדי פעם, לפיה - במחלוקות שבין חבר לקיבוצו - נוטים הבוררים מטעם המוסד לצדד בעמדת "הממסד". ויזל מוסיף כי רוב מוחלט של הבוררויות מתקיימות עם צוות של שלושה בוררים, וכי במוסד התנועתי לבוררות ולגישור - בשונה ממקומות אחרים - לא עורכי הדין של הצדדים החלוקים הם אלה המכינים את הבוררות. ויזל אומר כי הוא מסיים את תפקידו בתחושה של שביעות רצון, ומציין בסיפוק שבתקופתו טופלו במוסד 1,400 תיקי בוררות וגישור, שאף פסיקה לא בוטלה בבית משפט, ושכולן כאחת בוצעו ומומשו.

בכנס המוסד לבוררות ולגישור נפרדו מהמייסד ישראל ויזל

נחמן גלבוע 25.01.07

 1,400 פסקי בוררות ניתנו ב-18 שנות קיום המוסד של התנועה הקיבוצית, ואף אחד מהם לא בוטל בבית משפט

18 שנים עמד ישראל ויזל (דפנה) בראש המוסד לבוררות ולגישור של התנועה הקיבוצית, ואך טבעי היה שהכנס השנתי של המוסד שנערך ביום שלישי שעבר בשפיים, יוקדש במידה רבה לפרידה ממייסדו ומנהלו של הארגון. מזכיר התנועה ולוולה שור ציין את הראייה לטווח ארוך של ויזל ששולבה עם רגליים על הקרקע, וגם איחל הצלחה למחליפו יוסי חלבי מהסוללים. ח"כ אורית נוקד נזכרה בצעדים הראשונים של הקמת המוסד לבוררות, בתחילה של התק"ם בלבד, שאותם ליוותה כפעילה במחלקה המשפטית של התנועה. "המוסד לבוררות הוקם בעצם בגלל כוס קפה", הפתיע ויזל את הנוכחים. "זה קרה בתקופה שבה אחד מפעילי מחלקת החברה היה בורר בין חברי הקיבוצים, ומתוך חוסר ידיעה הוא ישב לשתות קפה עם אחד הצדדים. כוס הקפה הספיקה כדי לבטל את הפסיקה שלו, ואז החלטתי שחייבים לטפל בנושא ברצינות ובמקצועיות".

1,400 פסקי בוררות ניתנו ב -18 שנות קיום המוסד של התנועה הקיבוצית, ואף אחד מהם לא בוטל בבית משפט. את העובדה הזו העלה ויזל כהוכחה לכך שהמוסד אכן מתנהל במקצועיות, ושהבוררים, רובם חסרי השכלה משפטית, מקבלים הכשרה מתאימה ויודעים את מלאכתם. הוא סיפר שבאחד הניסיונות שעשה קיבוץ מסוים לבטל פסק בוררות, שבו נכפה על הקיבוץ לדאוג לביטוח סיעודי לעוזבת בת 80 על אף שלא העבירה בחמש השנים האחרונות את כספי השילומים לקיבוצה, שיבחה השופטת את הבוררים וחייבה את הקיבוץ לקבל את פסיקתם. לדעתו של ויזל, המסר שלפיו מוסד הבוררות הוא של החברים והקיבוצים על אף שהוא מוגדר כגוף תנועתי, הולך ונקלט יותר ויותר, והמשוב המתקבל על ידי המתדיינים בו מוכיח זאת.

בחלק המקצועי של הכנס שמעו הבוררים הרצאות של שני שופטים בדימוס, אשר התייחסו לסוגיות שונות בתחום הבוררות והגישור. השופט דן ארבל הביא לדוגמה את תהליך הבוררות בין שייקה לוי למוסקו אלקלעי, כדוגמה להתנהלות לא תקינה של בוררות. הסיפור החל כתביעת דיבה שהגיש אלקלעי נגד לוי, בעקבות מכתב פומבי של לוי שהשמיץ את אלקלעי. במשך שנה נמשכו ההכנות למשפט שבמהלכו הוצע לשניים לעבור לבוררות.

תהליך הבוררות שקיימה שופטת בדימוס נמשך ארבע שנים נוספות, שבסופן הטילה הבוררת קנס כספי גבוה על לוי. עורכי הדין של לוי ביקשו לפסול את הפסיקה, לאחר שגילו שהשופטת הייתה חברה בגוף ציבורי עם אלקלעי, ולא טרחה לציין זאת בפני המתדיינים. ארבל היה מי שפסל את הפסיקה, וגם מי שהתבקש להיות הבורר החדש בין הצדדים.

בסופו של דבר, הוסכם שלוי יתנצל בפני אלקלעי, וכך נגמר הסכסוך לאחר שבע שנות התדיינות. ארבל גם ציין שנושא הגישור לא הצליח בארץ כמו בארצות הברית, משום שלישראלי קשה להתפשר ולוותר על הסיכוי לנצח בבית משפט.

גם השופט אורי שטרוזמן עמד על חשיבות השקיפות בתהליך הבוררות, וציין שכשבורר מציג את קשריו עם אחד הצדדים, הוא אינו נפסל בהכרח, ויכול לזכות לאמונם של הצדדים. שטרוזמן הציע לחוקק חוק בוררות חדש, שיחייב את הבורר בהכשרה מקצועית מתאימה. יוסי חלבי מהמוסד לבוררות הציג תיק גישור שנערך בין הנהלת קיבוץ לבין אחד מחברי קיבוץ, שנדרש לעבור דירה בעקבות סכסוך שכנים שהגיע לאלימות, ודרש מהקיבוץ להשקיע כספים רבים בדירה החדשה. הוא ציין שההנהלה התערבה רק לאחר שתהליך הסכסוך התעצם, והבהיר כי היה רצוי שכבר מתחילתו יטופל הנושא על ידי נציגים מוסמכים של ההנהלה.

הכנס השנתי הסתיים בטקס פרידה מרגש מישראל ויזל, מלווה בקטעי נגינה של נגני התזמורת הקאמרית הקיבוצית, ושל חתן השמחה שניגן במפוחית פה. שורת המברכים גרמה לוויזל התרגשות רבה, וקולו נשבר כשנשא דברי פרידה ותודה. בכנס הושק ספרו של חבר המוסד לבוררות אבישי גרוסמן, "השולחן העגול",המתאר שמונה סיפורי בוררות.