שלום לכולם 23.4.07
שמי ארנה שר ובאתי מתל אביב הרחוקה לאמר מספר מילים על יעקב ברלינגר ז"ל.
זה מצב קצת מוזר כי אני נולדתי בערך 10 שנים לאחר שיעקב ברלינגר נהרג בליל הגשרים באכזיב בשנת 1946.
ואסביר את הקשר:
אמי , עליזה או ליזל בפי כולם, היתה אישתו של יעקב ברלינגר ועלתה איתו מגרמניה לארץ בשנת 1937 במסגרת עליה ציונית בהיותם בני 20 ו-22 שנים.
אמי התאלמנה מיעקב, כאשר הוא נהרג כפי שציינתי בליל פיצוץ הגשרים באכזיב ב-1946 כאשר שניהם היו ממיסדי הקיבוץ וחברים בו ואני ביתה מנישואיה השניים לאבי- נפתלי-הרברט זון.
גם הורי נפטרו כבר לפני למעלה מעשר שנים.
אמי לא הרבתה לדבר על חייה לפני נישואיה לאבי, אולם כילדה בקרתי עימה פעמים רבות בדפנה והיו לה כאן הרבה חברים. כך גם ביוני מידי שנה בימי ילדותי ליויתי אותה לאזכרה השנתית באתר בגשר הזיו.
בשנים האחרונות ומאז שלפני מספר שנים אותרו עצמות חללי גשר אכזיב בבית הקברות בצפון, הועברו לאכזיב ואתר ההנצחה באכזיב הפך רישמית לבית קברות צבאי, אני מקפידה לקחת חלק באזכרות באכזיב ובפעילות הנצחה נוספת של חללי הגשר.
זאת למרות שאין לי קשר דם עם יעקב ברלינגר ולכן אפשר לשאול למה המעורבות?
עם בגרותי והתבגרות ילדי אני חשה יותר ויותר שהקשר של כולנו לארץ , למדינה ולעתידנו הציוני, ותסלחו לי על המילים המפוצצות, קשור גם לעברנו המשפחתי האישי.
עבר זה בכל הקשור לאמי, משמעו העליה הציונית לארץ יחד עם יעקב, נטילת חלק בגרעין העליה לקרקע בדפנה ואבדן יעקב בליל הגשרים.
לא ארחיב דברים היום על הפעולה בה נהרג ומכל מקום נושא ליל הגשרים קיבל בשנים האחרונות הכרה רבה יותר ויש יותר ויותר אנשים שמתענינים ושומעים על אותו לילה ביוני 1946 בו יצאו 14 לוחמים לפוצץ שני גשרים באיזור אכזיב (גשר הרכבת וגשר הכביש מעל נחל אכזיב) וזאת כחלק מפעולה נרחבת לפיצוץ 11 גשרים וניתוק הארץ משכנותיה במסגרת מאבק הישוב היהודי בשלטון האנגלי.
באכזיב נהרגו 14 הלוחמים ובהם יעקב שהתנדב לפעולה כאשר התברר שחסר חובש.
מה שכן רציתי לספר לכם הוא על יעקב ברלינגר, שמתוך הכתובים שלו ושל חברים עולה כי ההתנדבות של יעקב ברלינגר לפעולה לא היתה חריגה מצידו וכי מדובר באדם נדיב ומסור שעזר לכל אחד, ראה בציונות ערך עליון וממשי החיוני לכל היהודים.
איש מוכשר במוסיקה, דרמה, שפות . חשמלאי מחונן שתיקן כל מכונה ומכשיר בקיבוץ, אחראי על הקשר האלחוטי של הקיבוץ וגם חובש ולוחם בהגנה ובפלמ"ח.
ליעקב ברלינגר ואמי ליזל, היה ילד בשם נדב. יעקב מאד אהב את נדב והיה לו קשה מאד להיפרד מן התינוק כאשר הוא נשלח למשימות שונות של הקיבוץ וההגנה. כך למשל נשלח יעקב לעבוד בסדום ונעדר במשך חודשים ארוכים מן הבית, אישתו וילדו הקטן.
שלוש שנים לאחר נפילת יעקב, טבע הילד נדב במימי הדן בקיבוץ. הקבר שלו נמצא ממש כאן בבית הקברות של הקיבוץ.
אמי עזבה את הקיבוץ ובנתה לעצמה בשנים שלאחר מיכן , בקשיים לא מעטים, חיים פוריים עם מקצוע , משפחה וחברים.
שמחת החיים שלה יחד עם תחושת השליחות הבסיסית של מי שהקימו את המדינה יחד עם נתינה אינסופית לחברה ולנזקקים שבתוכה, אפיינו את יעקב ברלינגר ואת אמי.
אנחנו (משפחתי ואני) נמצאים פה בזכותם ולכבודם ואני מבקשת לסיים במשפט שכתב יעקב לאמי במכתב פרידה טרם יציאתו לפעולה האחרונה:
"תגדלי את נדב למעשים טובים, כי רק הטוב לעולם יעמוד ורק למען הטוב כדאי לחיות".
אז למרות שליעקב ברלינגר אין לכאורה המשך או לפחות לא המשכיות לזרעו, אני מרגישה שהמשכיות אינה תלויה דווקא בגנים ורואה את עצמי יחד עם משפחתי כממשיכת דרכו – לראות את הטוב באדם ולהמשיך את הדרך הציונית.
תודה לכם.
ארנה שר
