חסר רכיב

דני טאובליב ז"ל סיפור חיים

15/04/2013
דברים שנכתבו לזכרו ע"י אחותו דורית והוקראו ביום הזיכרון תשע"ג - 2013 בבית העלמין בדפנה.

דני נולד והחל את מסע חייו הקצרים ב-26/7/1970 בעיירה בצפון ארגנטינה , על גבול בוליביה. עייר קטנה, מרוחקת ומדברית , בתים קטנים עם חצרות גדולות, דרכים סלולות ע"י מכוניות ישנות, כיכר מרכזית ,מאפייה , חנות כפתורים ,קצב , מכולת, כנסיה ומשפחה יהודית אחת שלא הייתה שייכת לשם.

שגרת החיים הזו כמו גם תזכורות חוזרת ונשנות מצד הכומר המקומי שחזר ואמר "שהגיע הזמן להטביל את הילדים" ומבטיהם התוהים של השכנים הנוצרים בכל פעם שנעדרנו מתפילת המיסה של יום ראשון, החלה מטרידה את הוריי, ובאוקטובר 1973 קיבלו החלטה לעלות לארץ לישראל.
הרהיטים הפרחוניים ,הבגדים, המשחקים , כלי הפורצלן , המפיות הרקומות, ספרי הבישול, התמונות, הזיכרונות, וכל פיסת חיים שניתן לקחת, ארזנו עימנו. מאוחר יותר הם יכנסו לארגזי העץ הענקיים ויעשו את דרכם לישראל בבטן האוניה יחד איתנו.
מצוידים בקשר משפחתי אחד בקיבוץ דפנה (חנה'לה ויצחק בן נון ז"ל) ומבושמים בציונות השמורה ליהודים המתגוררים בגלות ,יוצאים למסע ומשאירים מאחור בית ריק, חברים ושכנים עצובים, זיכרונות וחיים שלמים.
חודש על אוניית נוסעים מטלטלים בין יבשות בדרך לארץ לישראל.
ושוב עיירה קטנה (הנקראת קיבוץ), שוב בגבול הצפוני אך הפעם בארץ ישראל!
הגענו לקיבוץ שבועיים לפני מלחמת יום הכיפורים, זאת לא ידענו אז, ואת פנינו קיבלו אנשים נחמדים שחלקם אפילו דיברו ספרדית. מסגרת קיבוצית סגורה ונוקשה, תרבות שונה, שפה זרה, בתי ילדים ,לינה משותפת וימים שלמים במקלטים!!
בתום ימי המלחמה האיומים ההם החל מסע הקליטה שלנו בקיבוץ.
דני היה ילד סגור ומופנם עם עיניים עגולות ומבט עמוק שרואה הכל, מבט של מסדרונות בתי הילדים שכולנו זוכרים.. עבור דני תהליך הקליטה בקיבוץ היה אתגר גדול. הפער התרבותי היה עצום ,הרגלינו נראו משונים, השפה הייתה זרה, אך כדרכם של ילדים שאט אט מוצאים את מקומם, כך גם הוא.
לימים גדל להיות ספורטאי מצטיין, שיחק כדור סל, התאמן שעות בחדר כושר ובאותה רצינות והתמדה הקפיד על תזונה טבעונית והתחבר לידע ולתורות לחימה שלא היו אז כה פופולאריות כמו היום.
הוא גילה יכולת יוצאת דופן בתחומי יצירה שונים, עולמו הפנימי היה עשיר ומגוון, אך ביישנותו נתנה דרור להומור הפרוע שלו רק במסגרת משפחתית מצומצמת.
בכל שנה בקיץ אתה חוזר אלי, לכמה שעות. אני רואה אותך בגופיה תכלת, שזוף , זקוף ומחוייך, אני נוגעת בך בזהירות שלא תלך שוב. נזכרת ברגעים ורוצה לדייק אותם למציאות, אך זיכרונות זה כל מה שנשאר לי ממך.
נזכרת בהפלגה הגדולה ליוון רגע לפני הגיוס, שם שוב היית בלב ים אך הפעם עם כל חברייך לכתה, אתה כמו הבנת שזאת ההפלגה האחרונה של חייך ויצאת מקליפת הביישנות בה היית עטוף כל שנותיך,  כאילו ביקשת לגמוע את החיים רגע לפני שהם נגמרים לך.
צחקת, בילית, ונהנית מכל רגע.
מנער ביישן וסגור שלא תמיד היה שייך לכאן הפכת לגבר ישראלי יפה תואר אהוב ומאושר. הפכת לנסיך הנסיך הקטן שלי , נסיך שמת בקיץ.
חודשים ספורים לאחר מכן הגשים דני את חלומו והתגייס לסיירת גולני, במסגרת קורס מכ"ים נפצע קשה בידו ועבר טיפולים שמנעו ממנו את המשך המסלול בסיירת,במקום זה הוצב באופן זמני, כנהגו של אלוף פיקוד הצפון יוסי פלד.
יצר ההרפתקנות ותחביב בדיקת הגבולות שהיה חלק מאישיותו הבוגרת, הביא אותו באותו יום מר ב- 4/7 לצאת לעקיפה מאוד מסוכנת במקום בו שדה הראיה היה מצומצם.
עקיפה אומללה זו עלתה לדני בחייו ושינתה באחת את מהלך חיינו.
דני , שבועיים לפני יום הולדתו ה- 20, נקבר כאן בחלקת האלוהים הקטנה הזו, בעיירה קטנה (הנקראת קיבוץ) נקבר בארץ ישראל !

תגובות לדף זה תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב