חסר רכיב

כתבות בעיתונות על עופרה בורנשטיין

19/11/2008

על הצפון - 29.08.08

הדף הירוק- 13.11.08

מורה עם ל'
רוני מ. האס
עפרה בורנשטיין היא המורה לנהיגה הראשונה בתנועה הקיבוצית. כנראה. בכל מקרה, היא נדירה בנוף המורים בגליל. כנראה, זה רעיון מוצלח. הטלפון שלה אינו מפסיק לצלצל.
אני אחוזת ציפיות לראות כיצד נראית מורה לנהיגה, גלילית, הראשונה בתנועה הקיבוצית בארץ. האם מדובר באישה מחוספסת? קול קצת צרוד? בגדי עבודה? שיער קצוץ? כל הדימויים העולים בראשי מתנפצים באחת בראותי את עפרה בורנשטיין, 41, מקיבוץ דפנה; אישה נאה, שום סממן חיצוני יוצא דופן אינו מסמן אותה כבעלת מקצוע "גברי". שוב נפלתי בפח השוביניזם הנשי של עצמי.
לעפרה, שסיימה לפני חודשיים את לימודי הוראת הנהיגה, יש תאומים בני 17 ובן בגיל 12. "המתנה הכי יפה שקבלתי זה שאני המורה לנהיגה של הבנים שלי. אני כל כך שמחה שזה יצא לי בדיוק בזמן; שאני הפכתי למורה לנהיגה והם בדיוק בגיל ללמוד נהיגה. זה עוזר לי מאוד לעבור אתם את גיל ההתבגרות, זה עושה משהו אחר לקשר שלנו, הם נורא מפרגנים לי, מחמיאים לי על הסבלנות שיש לי, מספרים שהחברים שלהם מקנאים בהם שאימא שלהם מורה לנהיגה".
המשיכה לתחום התחילה לפני זמן רב. לאחר שנים רבות של עבודה בחינוך החליטה לקפוץ למים וללכת לקורס מורים לנהיגה. המקצה הראשון לא הצליח. "עברתי את הבחינות הנדרשות, אבל כשהיה צריך להתחיל בקורס, הסתבר שבשל מיעוט נרשמים הוא לא ייפתח". היא ניסתה כיוונים אחרים. עבדה במדגה של הקיבוץ, בהתחלה כמזכירה ואחר כך בדיג עצמו. "לי יש קוצים בתחת ומאוד קשה לי לשבת הרבה זמן ללא פעילות, משכתי רשתות דיג והייתי מאושרת". בהמשך עברה לענף הפורלים, חזרה לתפקידים יותר משרדיים כמשווקת, מזכירה וקניינית. "הכי אהבתי להסיע מדי פעם משלוחי דגים בטנדר, כשכל הדגים מאחור, מדי פעם קופצים". בשלב מסוים קיבלה הצעה לנהל את מסעדת דגי דפנה, עשתה זאת במשך שנתיים והרגישה, שהיא לא מתקדמת לשום מקום. "שם החלו לנקר בי שוב השאלות מה אני רוצה לעשות עם עצמי, איפה ארגיש הכי טוב? ואז הבנתי שאני הולכת שוב לבדוק את השאיפה הישנה שלי - הוראת נהיגה".
וכך, לפני שנתיים, בזמן המלחמה, מצאה את עצמה נוסעת לירושלים, לעבור שוב את מבחני הקבלה. "החלטתי שהפעם אני לא מוותרת ונרשמתי ללימודים בחיפה. בלימודים נהניתי מכל רגע, למרות שהייתי צריכה לעזוב את הילדים שלוש פעמים בשבוע, ואני אימא דוגרת במהותי, שממלאת את הבית בכל טוב ומייצרת מלא אוכל במטבח. החלטתי שהפעם אני לא מוותרת לעצמי. בועז, בעלי, תמך ודחף".
הלימודים נמשכו שנה, ובנוסף להם נדרשה לעבור חצי שנה לימודי מתודיקה מעשית. דיבורה של בורנשטיין נעים ושופע הומור ועיניה בורקות.
הוראת נהיגה בימים האלה היא מקצוע עם שליחות משמעותית.
"כן, אני מתייחסת אליו בהרבה כבוד. החלום הכי גדול שלי במקצוע הזה הוא, שחבר'ה יגיעו אליי לא בשביל לעבור טסט, אלא כדי ללמוד להיות נהגים טובים. חשוב לי להוציא תחת ידי כמה שיותר נהגים, שנוהגים בתבונה ובזהירות ולחסוך עוד כמה תאונות בכבישים".
בורנשטיין משלימה עכשיו באופן רשמי את המומחיות המשפחתית לגבי הבטיחות בדרכים. בבית מחכה לה בעלה, בועז, שוטר במקצועו. "למרות שהוא שוטר, אני מוצאת את עצמי המון פעמים מעירה לו על הנהיגה שלו, וזה לא חלילה משום שהוא לא נהג טוב, אבל בעיקר עכשיו, אחרי הלימודים, אני נורא רגישה לכל ניואנס בחוקי הנהיגה". למען שלום בית, בורנשטיין לימדה את עצמה להתמקד בנוף ולא בנהיגה של בעלה. עם החברות יש כבר הסכמה בלתי כתובה, שכשהן יוצאות לבלות, עפרה היא הנהגת. כך נחסכת עוגמת נפש מיותרת לכל הצדדים.
את בונה על קליינטורה מיוחדת?
"אכן ישנן נערות ונשים שמגיעות אליי בזכות היותי אישה. הן מרגישות יותר בטוחות שיושבת לצדן אישה. אני שומעת כל מיני הערות לגבי נהיגה של בחורות. למשל, שהן פחדניות. מניסיוני, אני חושבת שהבחורות הרבה יותר שקולות ומתונות, הן לא מבצעות מהלך מהיר בלי לחשוב לפני כן. עובדה, שבסקר שנערך בנושא תאונות הדרכים נמצא, שרוב תאונות הדרכים נגרמות על ידי גברים. דרך אגב, דווקא חבר'ה צעירים שמגיעים אליי ללמוד, שווים לדעתי במתינות שלהם, ולא משנה אם הם בנים או בנות".
כעת עובדת בורנשטיין בבית הספר לנהיגה של שלומי מילס, מורה ותיק מקיבוץ הגושרים. לדבריה, הוא נותן לה את קרש הקפיצה החשוב ביותר אל עולם הוראת הנהיגה.
מייד עם תום הקורס התחלת לעבוד?
"אני עוברת אצל שלומי את הסטג', אפשר להגיד. הוא מכניס אותי למקצוע, וחוסך ממני את כל ההתרוצצויות הראשונות של הקמת עסק, פרסום וכדומה, אני מקבלת ממנו סדר יום ויוצאת לדרך. זה מאפשר לי להתמקד בהתמקצעות שלי פרופר. אני רואה חברים שלי, שסיימו ללמוד ובקושי מקבלים תלמיד ליום".
הטלפון של בורנשטיין לא מפסיק לצלצל. פה תלמיד שמבקש לשנות את שעת השיעור, שם תלמידה שרוצה לוודא שהיא זוכרת למתי קבעו. "אחד היתרונות בעבודה שלי הוא, שאף יום לא דומה למשנהו, אני יכולה לעבוד כל הבוקר, עם הפסקת צוהריים קטנה ולהמשיך עד הערב, ויש ימים שמתחילה רק בצוהריים, ובכל מקרה אני קובעת לעצמי את סדר היום שלי, והגמישות הזו מאוד מתאימה לי".
עם סיום ההתמחות מתכוונת בורנשטיין, לרכוש רכב עבודה משלה ולהפוך לעצמאית מהר ככל האפשר. אנחנו נפרדות לשלום, היא נכנסת לאוטו עם הל', ששמה רשום עליו, מתיישבת ליד ההגה ונוסעת להמשיך את יום העבודה העמוס שמחכה לה.

תגובות לדף זה תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב