מכתב לאבא זליג (טנקל) ז"ל
26/04/2007
מכתב לאבא זליג (טנקל) ז"ל
יצאת לאוויר העולם ונפרדת ממנו בחודש האביב , שלושים וארבע שנים – זה פרק הזמן שאלוהים הקציב לך, למרות ארבע שנות השתתפות במלחמת העולם, לא זכית להגיע ליום שילומים ונקם. בלי היסוס נשמעת לצו המצפון ומוסדות התנועה, עזבת הכל – משפחה ,חברים ,קיבוץ –ויצאת למלחמה ,
התנדבות, נתינה והקרבה ללא תנאי – במציאות בישראל של היום – ממש מילות גנאי.
לא הספקת עם שרה לבנות חיים משותפים, ואף לא זכית לראות את ילדיך גדלים. הקיבוץ שכה אהבת וראית בו צורת חיים מיוחדת, כבר לא דבר מובן מאליו בזו המולדת.
מעולם לא זכיתי לגדול במחיצת סבתא וסב, ובהרהור שני – גם לא היה לדני ולי ממש אב. מדי שנה בשנה ,במסגרת משלחת משרד הביטחון, נוסעת אני לרוונה – איטליה – מקום בו אתה טמון, מקום מטופח ,עטור דשא ופרחים, באמצע שדה קמה גדול ועצים מלבלבים, מקום בו החיים עמדו מלכת עבורך לפני 62 שנים, מדליקה נר, שמה זר, נושאת תפילה חרישית, בכאב, כי זיכרונך יישאר תמיד בלב.
עדי
יום הזכרון לחללי צה"ל
ומלחמות ישראל
23/4/2007
דפנה
יצאת לאוויר העולם ונפרדת ממנו בחודש האביב , שלושים וארבע שנים – זה פרק הזמן שאלוהים הקציב לך, למרות ארבע שנות השתתפות במלחמת העולם, לא זכית להגיע ליום שילומים ונקם. בלי היסוס נשמעת לצו המצפון ומוסדות התנועה, עזבת הכל – משפחה ,חברים ,קיבוץ –ויצאת למלחמה ,התנדבות, נתינה והקרבה ללא תנאי – במציאות בישראל של היום – ממש מילות גנאי.
לא הספקת עם שרה לבנות חיים משותפים, ואף לא זכית לראות את ילדיך גדלים. הקיבוץ שכה אהבת וראית בו צורת חיים מיוחדת, כבר לא דבר מובן מאליו בזו המולדת.
מעולם לא זכיתי לגדול במחיצת סבתא וסב, ובהרהור שני – גם לא היה לדני ולי ממש אב. מדי שנה בשנה ,במסגרת משלחת משרד הביטחון, נוסעת אני לרוונה – איטליה – מקום בו אתה טמון, מקום מטופח ,עטור דשא ופרחים, באמצע שדה קמה גדול ועצים מלבלבים, מקום בו החיים עמדו מלכת עבורך לפני 62 שנים, מדליקה נר, שמה זר, נושאת תפילה חרישית, בכאב, כי זיכרונך יישאר תמיד בלב.
עדי
יום הזכרון לחללי צה"ל
ומלחמות ישראל
23/4/2007
דפנה
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!