קיבוץ דפנה
קיבוץ דפנה
חסר רכיב

עלי דפנה 1040

29/11/2005

עלון קיבוץ דפנה מספר 1040     תאריך 22/04/05

לחברים ולתושבים שלום,

 

 עיסוק בדם כינים צפרדע ומרור אינו מלהיב במיוחד, וודאי לא על רקע פריחת ההדרים וניחוחות אביב. כנראה יש משהו מעבר...        

ואכן בחג הפסח באה לידי ביטוי החירות היהודית שהינה שונה במהותה מיציאה גשמית משעבוד לחירות, היא ביטוי לחרות המחשבה !!

 

בן חורין אמיתי הוא זה ששולט על מידות נפשו והוא אדון לעצמו להחליט מהי דרכו בחייו. אדם המשועבד לקו אורתודוקסי ואינו פתוח לשינוי בדפוסי חשיבה אינו בן חורין ואינו אדון לעצמו. אדם כזה אינו "יוצא ממצרים" לא מושגית ולא פיזית.

 

יציאת בני ישראל ממצרים היתה מוחלטת. הקשר נותק לחלוטין.  אם תרצו סוג של התנתקות. בעת היציאה ממצרים קם ונוצר עם חדש שלא היו במורשתו בשפתו ובהווי חייו שרידים מעברו. זוהי תופעה על טבעית שאינה מתרחשת כאשר עם משתחרר מעול שיעבוד. אם תרצו סוג של הפרטה מחשבתית, תרבותית.

 

זמן מה לאחר יציאת מצרים בני ישראל קיבלו והלכו בדרך עשרת הדברות אשר מהותן, עיקרן ומקור סמכותן נובעות מהנחת יסוד אחת:  

ציווי בלתי מותנה לכבוד האדם, פיזית ומוסרית!!.

 

כבוד זה מופנה כלפי כל אדם ואדם גם אם אינו הולך בתלם, גם אם הינו בדעת מיעוט, גם אם שוחה הוא כנגד הזרם. 

העורך


פסח...  

 

"אחת החוויות הגדולות הייתה הופעת הילדים בסדר פסח. הילדים הופיעו בקציר העומר ואחר כך הופיעו בסדר ושאלו את הקושיות וזו הייתה חוויה עצומה. פתאום הילדים גדלו. אופי החגים השתנה בגלל שיתוף הילדים. החברים לא היו פעילים במיוחד, ויותר רצו שיבוא מישהו  מבחוץ ויופיע. גם תקופת הריקודים פסקה, אבל כשהילדים גדלו הם הפכו להיות הנושא של החג הם הופיעו ודקלמו בכל החגים, זה היה משה וחדש ובייחוד התרגשו כמובן ההורים של הילדים.

 

זכור לי באחד מימי פסח יום גשום בדפנה היה בוץ ובקושי הגיעו למקום הסדר שהיה במתבן, כי חדר האוכל בצריף היה צר מלהכיל את כל החברים והאורחים שבאו. ובמתבן היה קר והגשם דפק על הגג אבל המקהלה שרה והיה סדר אבל גמרו את זה מהר והתחילו להתפזר. פתאום באה המחסנאית רבקה שפירא ואומרת: תראה מה הילדים עושים!-הם היו אז בכתה א'- הם סוחבים את כל העוגות שנשארו והיין ואם מישהו אשם זה המורה וקיבלתי מנה הגונה וזה חרה לי. נגשתי אליהם ונתתי להם מנה הגונה מה אתם עושים? אני צריך בגללכם לקבל מנה והם שתקו והלכו. זה היה בליל הסדר וכך חלפו שלושה ארבעה ימים אני ישבתי בחדרי ופתאום באו אברמיק ועוד מישהו והזמינו אותי לבית. באתי לאחד החדרים שהיה קטן עם שתי מיטות ובאמצע שולחן ערוך עם יינות ועוגות ואני שואל מה זה? והם אומרים, "אתה רואה אנחנו סחבנו כדי לחגוג את יום ההולדת שלך" שהיה באמת באותו יום , מצבי לא היה נוח ישבנו ובילינו יחד. "

 

מתוך ראיון עם אבא הר, המורה הראשון של מחזור הראשון.

הראיון הוקלט ב-1979 לחג ה-40 של דפנה


שמות בני מחזור ראשון:

 שמחה אורפז, , אברהם קלור, אברהם רבינוביץ, תלמה לוין, חנה גלעד, לבנוני רענן,

 נחומוביץ אמוץ, דודיק קציר, מוישל'ה רווה.

 

תודה לדבורקה על הבאת התכנים מארכיון דפנה


בעסקים

 

סיכום ישיבת מועצת מנהלים מס' 5   -  יום ראשון 20 מרץ 2005

נוכחים: קפלן, חוה, אבי, עמוס, ליש, תמר, אבי, און.

 

1 . סיכום 2004 – מציג רו"ח ישראל בן יורם.

     הוחלט:

א . יוצג דו"ח תפוסה של גני דפנה.

ב . תוצג תוכנית מסודרת של הגד"ש.

ג . מאשרים את סיכום 2004 .

 

2 . שותפות ס.א.ר.       הוחלט: אבי ברג ימשיך את המו"מ עם השותפים הפוטנציאלים.

3 . מורשי חתימה        הוחלט: עובדי הנה"ח לא יהיו מורשי חתימה בחשבון.

4 . סעיף 62 .             הוחלט: מאשרים את סעיף 62 , בנושא העברות רווח מהתאגידים.

 

                                                                                                                             רשם:   אבי ברג.     אישר: יעקב קפלן.

 

 

 

הנדון: סיכום ישיבת מועצת מנהלים מס' 6 . יום שלישי 29 מרץ 2005

נוכחים: קפלן, אבי, און, תמר, ליש, עמוס, חוה, אורי.

 

1 . שותפות ס.א.ר. – מציגים קפלן, אורי, אבי.     מוזמנים: דירקטוריון ס.א.ר – נמרוד, דודיק, יוחנן, עוזי.

      הוחלט:

א . אין שינוי בעמדת דפנה לגבי דמי הניהול.

ב . צוות מדפנה יפגש עם אלון קלר.

ג . יוקם צוות לבחינת המשך דרכו של ס.א.ר.

 

2 . כתב ערבות עסק דפנה למפעלי תיירות דפנה אגש"ח במג"ע.     הוחלט: אושר כתב הערבות.

3 . הצעת רכש למניות דפנה בקירור גליל .                                הוחלט: לדחות את ההצעה.

 

                                                                                                                              רשם: אבי ברג    אישר: יעקב קפלן.

 

 

מבזקי עסקים

     נמסר ע"י אבי ברג

 

·                    ענף נו"פ.:סבג מהנדסים נשכר לביצוע תוכנית לפארק הדרומי כולל דרך גישה סטטוטורית

·                    פרי הדר: נחתמו הסכמים עם פריאור על מענקים כנגד התחייבות למשלוחים דרכם. עקב כך נוטעים עוד 450 דונם.

·                    גני דפנה: הסתיימו שידרוגם של 4 יחידות חדשות הכוללות ג'קוזי.

·                    בריכה: העברת אחריות הבריכות מממשרד הבריאות למועצה, תיערך פגישה לבדיקת עלויות שידרוג הבירכה.

·                    בימים אלה מתחילה העבודה לבניית מסנן המים.

·                    הסדר דפנה- בל"ל:  בישיבה עם הבנק הוחלט להתקדם.

 

 

הרחבה קהילתית

·                    עד עתה נמכרו 18 יחידות.

·                    בימים הקרובים תחל בנייתן של חמישה בתים נוספים.  עשרה בתים נמצאים לקראת סים שלב השלד.

·                    בחג הפסח יערך קמפיין פרסום מרחבי באמצעות המועצה.  הצפי הוא למבקרים רבים.


"חשבתי שאחותי מתה בשואה, והיא חיה פה"

(מירי חסון – ynet)  

 

 

כך אמרה לאה קויפמן, ניצולת שואה שגילתה לפני שבוע שאחותה המנוחה עלתה לארץ לפני 45 שנים והתגוררה בקריית אונו. שלשום היא נפגשה עם אחייניתה. "כולנו התרגשנו", סיפרה. "הכי עצוב זה שהיא הגיעה לארץ באותה שנה בה נהרג בני הצנחן. כל כך הייתי צריכה אותה אז".  במשך שנים ארוכות וכואבות הייתה בטוחה לאה קויפמן, אם שכולה בת 85 מקיבוץ דפנה, שכל משפחתה נספתה בשואה. היא לא ידעה שאחותה הגדולה, ברוניה לייבמן ז"ל, הגיעה גם היא לישראל, וחיה במשך 45 שנים בקריית אונו, שם נפטרה לפני שמונה שנים. בזכות אתר האינטרנט החדש של "יד ושם" (ראו את כתובת האתר בעמוד הבא) הצליח בנה לאתר את שרה מיקובסקי, בתהּ של האחות האבודה, ושלשום (בשבת) התקיימה הפגישה המרגשת בין השתיים.

 

להוציא שניים מנכדיה של קויפמן, אחד בהודו והשני חייל, הגיעו כל בני המשפחה למפגש במועדון הקיבוץ. "היינו 19 אנשים. כולנו התרגשנו", סיפרה קויפמן ל-ynet. בעיניים דומעות מהתרגשות, סיפרה: "הכי עצוב היה ששרה סיפרה שאחותי הגיעה לארץ בשנת 1960, השנה בה שכלתי את בני הצנחן שלא שב הביתה, וכל כך הייתי צריכה את אחותי תקופה. זה כזה פספוס. לו היה אינטרנט קודם, הייתי מוצאת אותה ממזמן". 

 

בפעם האחרונה שבה ראתה לאה קויפמן את אחותה היא הייתה בת 19, ואחותה בת 24. "אני הייתי נשואה לבעלי זכרונו לברכה, וחודש לאחר פרוץ המלחמה ברחתי איתו לסיביר", סיפרה. "שש שנים היינו שם עד שעלינו ארצה בעליה של אקסודוס. שאר המשפחה נשארה בוורשה, כמה שלא חיפשתי אותם, לא מצאתי. מצד אחד קצת עצוב לי, ומצד שני אני מאושרת לדעת שאחותי חיה כאן שנים רבות והספיקה ללדת בת ויש לה נכדות ונינות".

 

למרבה המזל, שמונה חודשים לפני שמתה, הספיקה ברוניה לייבמן להכין קלטת בה היא מגוללת את סיפור תלאותיה בוורשה. כך זכתה קויפמן למזכרת אחרונה מאחותה. "היא סיפרה דברים נוראים בקלטת, ניצלה בנס. בסוף המלחמה היא שקלה 28 קילו. פעם, כשניסתה לגנוב פרוסת לחם רצו לירות בה והיא קבלה מכות קשות. היא הייתה בגטו ומשם לקחו את כל המשפחה להשמדה. פיזרו אותם ואחד לא ידע מהשני. היא הייתה עם אחד מהאחים שלנו וסיפרה שאותו השמידו".

 

עם תום המלחמה נסעה לייבמן לארגנטינה, שם התחתנה וילדה את בתה היחידה - שרה. כששרה הייתה בת 12 היא ביקשה לחגוג בישראל את הבת מצווה והם עשו עלייה. כנראה שהמציאות חזקה מכל דמיון, ובני משפחת לייבמן אף ביקרו כמה פעמים בקיבוצה של לאה קויפמן. "זה צחוק הגורל", אמרה.

 

קויפמן סיפרה כי במהלך הפגישה התגלה לשרה לראשונה איך נראו חייה של אמהּ בוורשה: "סיפרתי לה דברים שהיא לא ידעה, כמו שברוניה סיימה את בית הספר לתרבות וקיבלה עבודה אצל המשפחה הכי עשירה בוורשה. היא הייתה מטפלת בשני הילדים ולימדה אותם עברית. היינו רואים אותה רק בשישי שבת. אני הייתי באה לבקר אותה הרבה שם".

 

כעת היא לא מסוגלת לחשוב על דבר מלבד המשפחה שמצאה: "לפחות יש לי את הקלטת שלה. שרה גם הביאה לי שתי תמונות של ברוניה. אני לא זכרתי אותה כפי שהיא נראית בווידיאו, אבל כולם אמרו שאני מאוד דומה לה. אני זכרתי אותה איך שהיא הייתה צעירה. בפסח ניפגש שוב. הבן שלי אמר לי אתמול לאחר המפגש 'אמא, נכון שמשפחה לא בוחרים, אבל לו הייתי צריך לבחור לי משפחה, לא הייתי בוחר אחרת'. הם כל כך התיידדו, הוא כל כך מאושר".

 

"הבן דוד שלי שווה מיליון נשיקות"

 

לפני שבוע, כשקיבלה שרה מיקובסקי את שיחת הטלפון מבני דודה האבודים, לא הייתה מאושרת ממנה. 

 

בשיחה עם כתבת ynet סיפרה: "בשבת שעברה הם גילו אותי. לאה ובנה ישבו מול המחשב ועברו על השמות עד שמצאו את אמא שלי. באותו יום הם איתרו את הכתובת בה היא גרה בקריית אונו, והבת שלה נסעה לשם. הדיירים בדירה מסרו להם את הפרטים שלי והם יצרו איתי קשר. למחרת נפגשנו בקניון אני והבת של לאה. מסתבר שאני דומה ללאה. הבעל של הבת ראה אותי, ניגש ואמר לי 'שלום שרה'". 

 

שרה סיפרה כי דודתה דומה מאוד לאמהּ המנוחה. "היא אישה מקסימה מקסימה, כל כך חכמה ונאורה. היא נורא בכתה כשראתה את קלטת הווידיאו. הבן שלה שווה מליון נשיקות. אמא הייתה בטוחה שכל משפחתה נפטרה. שמעה סיפורים מפה ושם שאבא שלה מת מרעב כי לא רצה לאכול לא כשר, ושאמא שלה נסעה ברכבת מוורשה לאושוויץ, וברכבת פתחו גז. חבל שאמא לא חיה כדי לשמוח עם כולם".

 

"לעולם לא לאבד תקווה"  אמרה לי לאה קויפמן בעת שיחה על פרסום כתבה זו. (העורך)

 

"יד ושם" ברשת

מאגר שמות הקורבנות

 

 כל גולש יכול לחפש במאגר שמות של שלושה מיליון נספים, ולהוסיף את השמות החסרים של

 בני המשפחה והמכרים שנספו בשואה ועדיין לא נכללים במאגר.   כתובת המאגר:

 

http://www.yadvashem.org/wps/portal/IY_HON_Welcome

 

חברים הזקוקים לסיוע בגלישה באינטרנט או המעוניינים ללמוד לגלוש, מוזמנים לפנות אלי.

    אשמח לעזור לכל מי שסקרנותו גדולה ויש בו צימאון להכיר עולם מופלא של מידע וידע.

  בברכה, אלי ליבנה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מכתבים לאלוהים

העברת חפצים פיזיים באמצעות כוח המילים.

אוהלו, מחנה כינרנט 2005.

הדרך להגיע אל האלים הייתה מאז ומתמיד דרך מורכבת ולא פשוטה, תלוי כמובן באלים בהם מדובר ובמאמינים עצמם. בדת היהודית, כמו בדתות מונותיאיסטיות אחרות, נמצא האלוהים בכל מקום. זאת, למרות מקובל לכנות אותו גם אבינו שבשמיים והיושב במרומים. בתפילות ובבקשות הנישאות אליו מצפים המאמינים שיפתחו שערי השמיים.

טכנולוגיה אלוהית

הבעיה העיקרית בתקשורת עם בורא עולם, במיוחד אם אתה מאמין ספקן במיוחד, שאתה כמעט אף פעם לא נענה ישירות, ולכן גם לא יכול לדעת אם ההודעה שלך הגיעה...קצת דומה למצב שבו אתם כותבים מכתב בקשה, או תלונה, לבוס הגדול ולא יודעים אם המסר עבר. עם השנים, התפתחו כלי עזר ושיטות העברה שונות, שנועדו להבטיח, עד כמה שניתן, את העברת המסרים של המאמינים היישר לישות האלוהית, החל מתקיעה בשופר המכוונת לפעור סדק בשערי הרקיע, וכלה בשיטה פיזית יותר, הטמנת פתקי נייר בכותל המערבי מתוך כוונה שיגיעו לכתובת הנכונה.
בניסוי שנערך במסגרת מחנה כינרנט 2005 הצענו דרך פשוטה ואלגנטית להעברת מסרים לאלוהים, שמשלבת בין טכנולוגיות עתיקות ומודרניות וממחישה לראשונה, בצורה מטאפיזית, את הכוח הטמון במלים. בשלב הראשון נבנה מעין אתר אינטרנט ששימש כמעין "כותל" וירטואלי ואיפשר לרכז כמות גדולה של פניות ובקשות לצורך שילוחם כלפי מעלה.. בשלב הבא לקחנו מסוף עם מודם סלולארי, שתוכנת כך שיוכל ל"דבר" עם אתר האינטרנט, ולהדפיס בצורה אוטומטית את המסרים הנכתבים באתר.

 

זנב טקסטואלי

הפלטפורמה שנבחרה לצורך שיגור המסרים הייתה אשכול של ארבעה בלוני הליום גדולים, כל אחד בקוטר של כ-1 מטר שספקו יחדיו כוח הרמה של כמחצית הק"ג. האשכול נקשר לקצהו של סרט הנייר התרמי במסוף, לא לפני שהמסוף עצמו הודק בחוזקה לשולחן השגור באמצעות חוטים מיוחדים על מנת שלא יתרומם גם הוא לשחקים.  מיד עם הפעלת המסוף החל אשכול הבלונים להתרומם בהדרגה, כאשר כל בקשה ובקשה "הרימה" את הבלונים אל על בכמה סנטימטרים. במוכן זה אפשר בהחלט לקבוע כי עשרות הבקשות, הפניות והמסרים שנשלחו באמצעות האתר, הם אלה שגרמו, בסופו של דבר, לתנועת הבלון כלפי מעלה. האם אפשר לדבר על טלקינזיס מסוג חדש? לא ברור. לא ברור גם אם נושאי התכנים ואופים השפיעו על קצב ההדפסה, ומתוך כך גם על מהירות השחרור של הבלון. כך או כך, לאחר כמחצית השעה מתחילת ההפעלה של המסוף היו הבלונים כבר בגובה של כעשרה מטרים מעל לפני הקרקע כאשר רק סרט נייר דק* - חוט טקסטואלי עמוס תכנים, קשר אותם עדיין לפלנטה שלנו. בגובה של כ-16 מטרים אזל גליל הנייר במסוף ואשכול הבלונים השתחרר באחת, כשהוא מזנק במהירות כלפי מעלה, נושא מאחוריו את זנב המילים המתפתל. רגע מאוחר יותר כבר אפשר היה להבחין רק בכתם צבעוני בשמיים הנושא זנב קטן, כמו כוכב שביט זעיר הממהר לעזוב את מערכת השמש.

                         

 

עולים לשמיים

בשולי הדברים הטכניים, להיכן באמת הגיעו הבלונים?
כוח המשיכה של הנייר מהמסוף הוא כ-400 גרם. על מנת שהבלונים לא יתלשו את הנייר, עוד לפני תהליך ההדפסה, הוחלט להקטין את כוח ההרמה של הבלונים לכ-200 גרם. לשם כך נוצלה שיטה עתיקה שנלקחה מספריו של ז'ול ורן והיא הוספת משקל לבלון...שקית ניילון עם אבנים במשקל של כ-200 גרם נקשרה לבלון בהתאם. קשה מאד לחשב את מהירות הנסיקה של אשכול בלוני ההליום באוויר מאחר ומעורבים בכך גורמים רבים. לענייננו, די לומר, בהערכה גסה, שמדובר במהירות שבין 200-400 מטרים לדקה. מהרגע שהתחילו לנסוק, אין כמעט מה שיעצור את הבלונים בדרכם למעלה, חוץ מהרוחות שהיו חלשות מאד באותו זמן. עם העלייה לשמיים, האוויר נהיה דליל יותר ויותר ונוצרים הפרשי לחצים, גדלים והולכים בין פנים הבלון לבין הלחץ שהולך וקטן בחוץ. הבלונים הולכים ומתנפחים. בגובה מסוים, בין 9-10 קילומטרים, ובטמפרטורה של מינוס 40 מעלות, נכנעים מעטפות הבלונים להפרשי הלחצים ופוקעים. ומה קרה לזנב ? רוחות סילון הנושבות בגבהים אלו המשיכו מן הסתם לסחוף את זנב הנייר מזרחה. סביר להניח כי בשלב מסוים, ייכנע הנייר עמוס מילים לכוח הכבידה ויגיע כולו, או חלקים ממנו, חזרה לכדור הארץ.

Collective #242  Concept Team concept@exego.net

הקולקטיב - כי זה משהו האינטרנט הזה!

הקולקטיב הוא מידעון הנשלח פעם בשבוע אל המשתמשים באי מייל.

 

קצרצרים

 

 

 

·        החל מיום 12.04 הושג הסדר לכביש 6 לרכבי הקהילה.

 

·        ברצוני להתריע על הליכה בלילה לצד הכביש בבגדים כהים. מסוכן מאד להולכים ומפחיד מאד את הנהגים. יש, בבטיחות

            הגליל רצועות "שליקס" מיוחדות מחזירות אור. אנא, עשו משהו לפני שיקרה הגרוע ביותר.   צהל גרינבאום.

 

·        אירועים במוזיאון תל-חי

             יום שישי 29.04  בין השעות 14:00-11:00   

"תמונוע"  - שילוב בין תערוכה לסרט קלנוע.הרצאה: מבט מלוכסן על סין   

             ביקור בתערוכה. סרט: גיבור. בהנחיית האנתרופולוג ניר שילה

   

     יום שבת 30.04  הצגה לכל המשפחה   "איך נולדים כלים"  שני אמנים שרים מתנועיים  ומנגנים על

     כלים רבים.   טלפון לבירורים 6950769

.

·        מועצה אזורי - לוח אירועי תרבות אביב

28,29,30.4           טיול משפחות למדבר יהודה – בהדרכת נעמי מרגלית

17.5  הצגה            "מזריץ" – במסגרת מנוי התאטרון- בית העם כפר בלום

24.5  מחול             "שלוש" – להקת המחול בת שבע – בית העם בכפר בלום

·        לוח הופעות מקהלת הגליל העליון

16.5.05  -            אירוע יום העצמאות לוותיקי הגליל  בשעה 17:30 בחדר האוכל בנאות מרדכי.

 11.6.05 -            "שיר לעמק" בהפקת אמנות לעם     בשעה 20:30 בקיבוץ יפעת.

 

 

במסגרת פסטיבל "קול המוסיקה בגליל העליון" (30-23 ביולי 2005) המקהלה תופיע בקונצרט ובו שני קטעים :

קנטטה 198 מאת באך / וקנטטה בשם "לך דניאל" מאת טלמן

 

התנועה הקיבוצית

היחידה לקידום נשים

   

www.kibbutz.org.il                                                                                               רח' לאונרדו דה-וינצ'י  13 ת"א,

 e-mail : smadar@kba.org.il                                                  נייד: 052-5859827 טל': 03-6925464/330   פקס: 03-6951407

‏29 נובמבר 2005

                                                                                                                              

עשר הזכויות החשובות לאישה העובדת

 

"עשרת הדיברות" של האישה העובדת :

 

1.    חוק שיויון הזדמנויות בעבודה אוסר על המעביד להפלות בין העובדים או  דורשי עבודה מחמת מינם.

2.    חוק שכר שווה  לעובדת ולעובד קובע כי עובדת ועובד המועסקים אצל אותו מעביד זכאים לשכר שווה בעד אותה עבודה.

3.    החוק למניעת הטרדה מינית אוסר על הטרדה מינית פיזית או מילולית של עובדת במקום עבודתה.

4.    הטרדה מינית והתנכלות לעובדת בעקבותיה הן עברות פליליות ועוולות אזרחיות.

5.    אסור לפטר עובדת בהריון בשל היותה הרה ,ללא קשר למשך העסקתה אצל

                   המעביד, עד לאחר חודשיים משובה מחופשת לידה לפחות.

6.    אסור לפטר עובדת בהריון שעבדה אצל המעסיק במשך שישה חודשים לפחות מכל סיבה שהיא.

7.    עובדת רשאית להיעדר מהעבודה לצורך טיפולי פוריות עד 16 ימים בכל סדרת טיפולים ועד ארבע סדרות טיפול בשנה ובלבד שהודיעה על כך מראש למעביד.

8.    עובדת בהריון רשאית להעדר מעבודתה לצורך ביצוע בדיקות רפואיות בין 20-40 שעות לאורך ההריון בהתאם להיקף משרתה.

9.    עובדת שהפילה רשאית להעדר מעבודתה שבוע לאחר ההפלה ועד שישה שבועות באישור רופא.

10.עובדת זכאית לחופשת לידה של עד 12 שבועות בהתאם להיקף משרתה, במהלכה תקבל דמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי .

    בן זוגה יכול להחליפה למשך מחצית מהחופשה .  

                                                                  בברכה,

                                                                  סמדר סיני

                                                      מנהלת היחידה לקידום נשים         

                                                                  התנועה הקיבוצית            

 

יוזמה חדשה: "קו ישיר למזכיר"

ערוץ הידברות ישיר בין חברי הקיבוצים למזכירי התנועה

 

החודש יוצא לפועל נוהג  חדש- "קו ישיר למזכיר", שמטרתו חיזוק הקשר בין החברות והחברים  בקיבוצים למזכירי התנועה. במסגרת הנוהג החדש יפתח קו טלפון במסגרתו ישוחחו מזכירי התנועה עם החברים בנושאים שונים אותם יבחרו החברים להעלות. 

המפגש הראשון יהיה ביום רביעי הקרוב, 13/4 בין השעות 10:00 – 13:00. במפגש הראשון יענה לשיחות החברים מזכיר התנועה, ולוולה.

לאחר כחודש יעשו המזכירים סיכום ביניים ויחליטו על המתכונת הקבועה והיעילה של המשך חיזוק הקשר באמצעות קו הטלפון.

מספר הטלפון בקו הישיר לולוולה הוא 03-6925373

זליג גייר ז"ל

 

זליג נפרד מאיתנו היום בגיל מופלג של 95 שנים ולמראשותיו סיפור חיים עשיר, עם חותם שהוא השאיר סביבו בתקופה מיוחדת המגיעה לסיומה, עם אנשים נאמנים ונמרצים כמוהו שהיו וכמעט כבר אינם. הוא נולד בעשור הראשון של המאה שעברה, בעיירה פרוז'ני שבפולין להוריו מאיר ושרה געציל-גייר, במשפחה לא עשירה שנהגה לארח יהודים דלים ממנה.

חוויות ילדותו ונעוריו של זליג עברו עליו ברחוב היהודים "השול הויף" הנזכר בספרו, לימודים ב"חידר" ובביה"ס, פעילות מקומית ומרכזית בתנועת החלוץ, שרות בצבא הפולני, יציאה להכשרה ועלייה לארץ ישראל בשנת 1936.

קדיש גייר ז"ל, אחיו הצעיר של זליג הקדים אותו בעליה לארץ ובהצטרפות לפלוגה בגבעת מיכאל, כאן סייע לזליג בקליטתו.

במהלך העבודה בפרדסים ובסדום הועדף זליג גם לעבודות נגרות, מקצוע אותו למד בהכשרה בפולין.

כמה ימים לפני העלייה לדפנה התלוו זליג טנקל ז"ל וזליג גייר לשני מהנדסים שיצאו לסיור תכנון במקום המיועד להתיישבות. זליג נתבקש לסמן ביתדות בעין של נגר את מיקומם של המגדל והצריפים, על כך הייתה גאוותו כעבור שנים.

מינקה וזליג נישאו בסמוך לעלייה לדפנה ואחרי חגיגת יום העלייה הם נרתמים ביחד עם כל החברות והחברים להקמת הישוב הקטן והמרוחק, בקשיים ובמאמצים שלא יאומנו במבט של ימינו. כך היה גם ביצירת הפינה האישית והמשפחתית, בלי תנאים ובלי פרטיות בצריפים הארוכים עם החדרים המשותפים. כולם היו חיילים נאמנים למפעל החלוצי בדפנה הצעירה והנבנית.

בשנת 1942 חובקים מינקה וזליג את התאומות עזה ועירית ובשנת 1951 את ביתם השלישית עדי. שלוש הילדות מוכשרות ויפות והן מביאות איתן שנים של אושר משפחתי. באותן השנים מתרחבת כאן גם משפחת האח קדיש ז"ל וצ'רנה רעייתו עם שלושת ילדיהם. באותה תקופה בית גייר בדפנה שוקק חיים. בעת גיוסם של  חברים מדפנה לבריגדה זליג היה מזכיר והתנדב ראשון, אך הציבור

התנגד לגיוסו בשל תפקידו. מצפונו המיוסר הביא אותו בתום מלחמת העולם השנייה לקבל עליו את השליחות למחנות שארית הפליטה בגרמניה, תוך ניתוק ממשפחתו ומדפנה למשך שנתיים. לאחר השליחות זליג חוזר לעבודה בנגריה וממשיך גם בפעילותו הציבורית בדפנה, בתנועה ובמפלגה.

 

בשנת 1971 בתום תקופה של ייסורים, המשפחה נפרדת ממינקה הרעיה והאם ז"ל, הדומיננטית בזכות עצמה בתרומתה לדפנה. סמוך לכך נישאות הבנות ועוזבות את הבית כל אחת בזמנה היא, תוך כדי בניית משפחותיהן. זליג נשאר לבדו ומשקיע את עצמו בעבודת כפיים בנגריה ואחר כך במפעל. בגין אדיקותו הקיבוצית ויושרו האישי והציבורי, הוא כואב ומגיב בעל פה ובכתב

נגד זמירות חדשות וזמרים צעירים שאינם מוכנים להמשיך ולנגן את הלחן הייחודי של דור המייסדים. עם הזמן הוא משלים עם המציאות ופורש לפינתו, כאן הוא מתמסר לכתיבת זיכרונותיו מאז ילדותו בעיירה ועד הלום בדפנה ובתולדותיה. ימים גדולים ידע זליג עם יציאת ספרו לאור – "הילד מרחוב "השול הויף". זוהי תעודה רבת תוכן ויופי על העיירה היהודית ערב השואה ועל תקומת ישראל

בעזרת חגורת הישובים כדוגמת דפנה – ובתוך כל זה צועד חייל קטן ונאמן בשם זליג שהיה מגוייס לכל החיים. בספר שזכה להערכה הוא מעיד על עצמו שבעת הכתיבה הרגיש כאילו הוא חי את כל חייו מחדש. זמן לא רב לאחר יציאת ספרו לאור, הגיע זליג ל"בית אלה" – כאילו שלמה מלאכתו והוא מוצא כאן את מנוחתו. אשרינו שיש לנו בית סיעודי כזה לחברינו בסוף ימיהם, לכבודם ולכבודה של דפנה שהם הקימוה יש מאין.

 

מיטב הניחומים - לבני משפחת גייר הרבים שהתקבצו לכאן מקרוב ומרחוק, ללוות את זליג ז"ל – האבא, הסבא וסבא רבא, הדוד והחבר –  להטמינו באדמת דפנה שלו והוא בשיבה טובה,

 

יהי זכרו ברוך.

                                                                                                                                                כתב והקריא בלוויה

                                                                                                                                                   אבנר בן יהודה

24/03/05         

             

 

טובה ברודצקי ז"ל

 

טובה ברודצקי ז"ל, הלכה לעולמה בליל שבת האחרון, בת תשעים במותה.

שֹבעת ימים ורווית יגון של  שכול ואלמנוּת, נפרדה טובה מעמנו בשקט ובאצילות אופייניים.

ספור חייה של טובה, ראשיתו באביב 1915 בריטובה, עיירה ליטאית קטנה וציורית, בה נולדה לאהרון וחדווה אברמוביץ.

מעט מאוד ידוע על ימי ילדותה בליטא. מנעוריה, והיא כבר יתומה מאם, הצטרפה, כמו רבים מבני דורה, לתנועת "השומר הצעיר", ויצאה להכשרת "החלוץ" בממל.  ערב מלחמת העולם השנייה, כמעט ברגע האחרון בטרם פרצה המלחמה, שמה פעמיה לארץ-ישראל.  היא הייתה בת 23 כשעזבה את מולדתה ונפרדה, פרידת עולמים, מאביה ומשני אחיה. 

בדרך-לא-דרך הטלטלה ברכבות מלאות בחיילים גרמניים, עד שהגיעה לנמל בוונציה. שם, באניית בקר, שהוסבה לאניית מעפילים, הפליגה אל חופי הארץ.  לימים, סיפרה על התלאות שפקדו אותה באותו מסע, בתארה את התנאים הקשים ששררו באנייה ואת הסערה שפרצה לפתע, ואיימה להטביע את כל נוסעיה.  "האנשים כולם שכבו על הסיפון באפיסת כוחות מוחלטת, ואני עדיין התהלכתי.  השתדלתי לתת קצת מים למי שיכול היה לבלוע.  בסוף גם אני כבר לא הייתי מסוגלת להתהלך. שיחק לנו המזל, והסופה נרגעה. נראינו כמו צללים, אבל נשארנו בחיים".

במאי 1939, הגיעה לארץ והצטרפה מיד לחברי הפלוגה בגבעת מיכאל, עמם עלתה להתיישב בדפנה, ובה קבעה את ביתה לתמיד.

טובה כמו נולדה מחדש בארץ החדשה.  כאן פגשה בשימקה ז"ל וקשרה גורלה בגורלו.  ב- 1941, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, נולד איתן בנם הבכור, בקבוץ גבעת חיים, אליו פונו הילדים והנשים ההרות מחשש לפלישת הגרמנים מסוריה.

בתם חדווה נולדה ב- 1947 ובשנת 1953 נולד בנם מושיק ז"ל.

רוב שנותיה הראשונות בדפנה הייתה טובה מטפלת פעוטים, ואף נשלחה לקורס הכשרה באורנים. בזיכרונותיה מאותם ימים סיפרה איך, כמטפלת בבית הילדים, נקרעה בין חובותיה ואחריותה המקצועיים, ובין תשומת הלב שרצתה לתת לילדיה הרכים, כשאביהם, שימקה, גויס לבריגדה היהודית רחוק מהבית.

שימקה, אוהב האדם והטבע, וטובה שנמשכה אל המוזיקה, המחול והשירה, תפסו מקום מיוחד בנוף האנושי הדפנאי. נזכור את בת הצחוק והנעימות בה הקבילו פני זולתם ומה מעט ביקשו בשביל עצמם.

 כהורים, השכילו להבין ללב ילדיהם וידעו לטפח אותם ולתמוך בכל אחד מהם על פי דרכו; איתן, חובב טבע מושבע, חדווה נגנית ומוזיקאית מחוננת, ומושיק הצעיר, אוהב חיים ואיש רעים להתרועע.  בגאווה ובאושר ליוו שימקה וטובה את המשפחה המתרחבת ותרמו את חלקם כסבא וכסבתא בגידול הנכדים. 

האושר נגדע באחת, עם נפילתו של מושיק במלחמת לבנון. בין יום הפך השכול, כבד ואכזרי מאין כמותו, לבן בית קבוע בביתם המטופח והפורח של שימקה וטובה. 

"עם בוא האביב הכל התחדש בטבע, העצים לבלבו ולאחר מכן נשאו פרי.  השדות התכסו בירוק.  הכל התעורר לחיים", כתבה טובה ביום השנה למותו של מושיק.

"כמה שונה הדבר לגבי האדם.  איזה חוסר אונים, איזה כאב תהומי.  כמה עצבות שוררת בכל פינה, בכל מקום". 

עשר שנים אחר כך נפרדה טובה גם משימקה בן-זוגה לחיים, שהלך לעולמו לאחר מחלה ממושכת.  לבדה נשארה לשאת בכאב האובדן של יקיריה, אהובי נפשה.  נאחזה בחיים, בעבודתה במחסן הבגדים, במשפחתה ובנכדיה.  אך הרצון העז שלא לאבד את כוח  החיוּת הלך ונחלש, והיא הלכה והתכנסה בתוך עצמה אט-אט.

עכשיו שוב אביב, חונק בשלל צבעיו וריחותיו, מלווה את טובה בדרכה האחרונה, דרך חיים סוערת ומיוחדת של אישה יפת גוף ונפש.  כך נזכור אותה תמיד. 

איתן, אורה, חדווה, עדי, מיה והמשפחה כולה, יהא סיפור חייה של אמכם וסבתכם טובה, וסיפור משפחתכם, שזור לעד במארג סיפורי המקום.  תהיה זו נחמתכם וגאוותכם.

                                                                          יהי זכרה ברוך.  

                                                                                                                        כתבה: תמר שאקי

דפנה ח' בניסן, תשס"ה, 17 באפריל 2005


 

 

*מזל טוב, לציפי ומושיק שחר ולכל המשפחה להולדת הנכדה      

   בת לערן וענת.

 

*  לאיתמר בן-ליש, עם גיוסך לצה"ל - שוב בשלום הביתה.       

             

                  חברי דפנה

 

מזל טוב ליום הולדתך

החל בחודש אפריל 2004 


אהרון מן

אהרונה סדן

און פקטור

אורלי קמין

דני זיגר

חנה גלעד

יהודית רודה

יצחק בן-נון

לאה פורת

מאיר חיימוביץ

מיכאל סרקין

מיקי רודה

משה בן-ליש

פנינה ברין

פרידה קוטון

צביקה סדן

צפרה ויזל

רחל שנהב

שאול בלום

שרה בן-טל

שרה בן-יעקב


קיבוץ דפנה תיקשורת קהילתית:  עלון  | דפי מידע

 אתר אינטרנט  tikshoret@dafna.org.il


חסר רכיב